תביעות צפת נ' זגיה ואח'

החלטה

1.נגד המבקש ושני נאשמים אחרים הוגש על ידי המשיבה כתב אישום בגין עבירות של תקיפהבצוותא הגורמת חבלה של ממש וניסיון של תקיפה חבלנית. על פי עובדות כתב האישום, הנאשמים – וביניהם המבקש – תקפו מאבטח ממרכז הקליטה בצפת בשם אחמד אבו סאלח, היכו אותו בצוותא באגרופים ובבעיטות בחלקי גוף שונים. כשהגיע מאבטח נוסף, בשם קיריל זלטקובסקי, לעזרת אחמד, וניסה להרחיק ממנו את הנאשמים, הניף לעברם אחד הנאשמים (לא המבקש) כיסא וזרק אבן לכיוונו של קיריל.

2.המבקש הגיש בקשה להורות למשיבה להמציא לידיו את גיליונות האישום הפלילי של אחמד וקיריל, שהינם שניים מעדי התביעה בהתאם לכתב האישום. הבקשה התייחסה לגיליונות הרישום הפלילי, על כל חלקיו, לרבות רישום הרשעות, רישומים ללא הרשעה, מב"דים ותיקים שנסגרו על ידי המשטרה או על ידי הפרקליטות מכל טעם שהוא. הבקשה הוגשה על פי סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), הקובע כי נאשם רשאי לבקש להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.

3.הרקע לבקשה הינו טענת המבקש לפיה אחמד וקיריל הם אלו אשר תקפו את הנאשמים. תימוכין לכך מוצא המבקש, בנוסף לגירסתו כפי שהשמיע בחקירתו, בדברי חוקר לפיהם הוא הבחין בפצע בראשו של המבקש ובחבלה בציפורן שלו. המבקש אף הצביע על כך כי בתעודה רפואית שהתייחסה לנאשם אחר, צוין כי התגלו בזרועו מיד לאחר האירוע סימנים ב"צורה הדומה לנשיכת בן אדם".

4.לטענת המבקש, גיליונות הרישום הפלילי, על כל חלקיהם, הינם בגדר "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 74 לחוק, ונודעה לגילויים משמעות רבה באישוש גירסת המבקש ובתקיפת מהימנותו של אחמד, שהיה המתלונן.

5.ביום 7.9.11 הודיעה המשיבה כי - מבלי להודות בזכות המבקש לקבל את מבוקשו, או בהיות המבוקש בגדר "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק - הרי לאחמד ולקיריל אין הרשעות. הוריתי למשיבה להשלים תגובתה ולהודיע עמדתה באשר לבקשת המבקש לקבל אף רישומים ללא הרשעה, מב"דים ותיקים שנסגרו כאמור. בתגובתה המשלימה מיום 11.9.11 הודיעה המשיבה כי לאחמד וקיריל אין רישומים מכל סוג שהוא ואף לא תיקים סגורים. בעקבות זאת, הוריתי ביום 12.9.11 למשיבה להעביר תוך חמישה ימים לבא כוח המבקש את העתק תגובתה המשלימה, ולבא כוח המבקש – להודיע עד 25.9.11 באם הוא עדיין עומד על בקשתו המקורית.

6.עד היום לא פעל בא כוח המבקש על פי החלטתי, ולא הודיע האם הוא עדיין עומד על בקשתו להמצאת גיליונות רישום הפלילי של אחמד וקיריל, על כל חלקיו, לרבות רישום הרשעות, רישומים ללא הרשעה, מב"דים ותיקים שנסגרו על ידי המשטרה או על ידי הפרקליטות, לאחר שהמשיבה הודיעה כי לא קיימים רישומים מסוג זה.

לאור זאת, אין לי אלא להסיק כי המבקש מסתפק בתשובות המשיבה, וכי הוא זנח את בקשתו.

7.בשולי החלטתי אציין כי החומר המבוקש עונה להגדרת "חומר חקירה" לענין סעיף 74 לחוק, כפי שפורש בפסיקתנו. כך, למשל, בבש"פ 7064/08, מדינת ישראל נגד ליאורה ברקו (פורסם בנבו, 13.8.09) ציין בית המשפט העליון כי "הזכות לעיין בחומר החקירה מעניקה לנאשם הזדמנות ראויה להתמודד עם האישומים המיוחסים לו" וכי היא "נועדה לאפשר לנאשם למצוא בחומר החקירה ראיות לחפותו". בפיסקה 22 לפסק הדין נקבע כי המבחן לפרשנות המונח "חומר חקירה" הוא "מבחן הרלוונטיות" של החומר לאישום. חומר החקירה שיועמד לעיון הנאשם כולל את חומר הראיות שהינו "הגרעין הקשה" של התשתית הראייתית לביסוס האישום וכן כל חומר אחר העשוי להיות רלוונטי למשפט ולהגנת הנאשם, במישרין או בעקיפין.

האם ניתן לומר כי גיליונות הרישום הפלילי של אחמד וקיריל אינם בהישג ידה של התביעה? לאור תשובת המשיבה, ברור כי יש לה נגישות לגיליונות אלו, במידה והיו בנמצא. על כל פנים, כבר בבש"פ 9322/99, עבד מסארווה נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.2.00) צויין כי המשטרה או התביעה אינן רשאיות להימנע במכוון מלתפוס חומר שהוא רלוונטי לאישום רק כדי למנוע את היותו "חומר חקירה". הנחת היסוד הינה כי התביעה ממלאת את המוטל עליה בהגינות ובמיומנות, וכי ניתן לסמוך על כך שחומר שלא נאסף ולא נמצא בו עניין לצורך החקירה איננו בגדר "חומר חקירה". (ראו: בש"פ 1327/96, דרעי נגד מדינת ישראל (לא פורסם).

בענייננו, לאור גירסת הנאשמים באשר להיותם של אחמד וקיריל התוקפים, שאלת עברם הפלילי וקיומם של גיליונות אישום שלהם הינה רלוונטית בתיק זה.

8.לאור תשובת המשיבה ושתיקת המבקש, כמתואר לעיל, יש לראות את הבקשה ככזו שנענתה באופן מהותי ושלמעשה נזנחה בעקבות תגובת המשיבה.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"א, 26 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: