תביעות צפת נ' ג'רבי(עציר)

החלטה

לפניי בקשה בהולה לעיון בחומר חקירה בהתאם להוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: החסד"פ).

רקע כללי:

כנגד המבקש הוגש ביום 10.10.13 כתב אישום במסגרתו יוחסו לו עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק ו/או חוק העונשין) ועבירת תקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, במהלך שיחה אשר התקיימה בינו ובין ביתם המשותפת לו ולמתלוננת וכן, בשיחה נוספת ביניהם , איים על המתלוננת. עוד נטען , כי במהלך חודש מאי בשנת 2013 איים המבקש על המתלוננת באמצעות מספר הודעות ששלח למכשיר הטלפון הסלולרי שברשותה.

בכתב האישום פורטו שורה של מקרים בהם תקף המבקש את המתלוננת.

טענות המבקש:

במסגרת הבקשה עתר המבקש , כי יותר לו לעניין במסרונים אשר לטענתו , נשלחו אליו ממכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת.

לטענתו, המסרונים שנשלחו על ידו היוו למעשה תשובה לאמור במסרונים אלה אשר נמחקו על ידי המתלוננת בכוונת מכוון. לדבריו, במסגרת מסרונים אלה איימה עליו המתלוננת בכך שכתבה "אני יהרוג אותך וישלח לך אנשים" ועוד.

המדובר בראיה מהותית אשר יש בה כדי לאפשר לו לממש את זכותו למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות נאותה לממש הגנתו.

כן עתר המבקש כי יותר לו לעיין בדיסק און קי אותו מסרה עדת התביעה מספר 7.

לדבריו, עדת התביעה מס' 7 טענה כי צילמה את המתלוננת ושמרה את התמונות על דיסק זה ולפיכך, קיימת חשיבות בבחינת המועד בהן נשמרו התמונות על דיסק זה להוכחת גרסתו ולעניין מהימנות העדה ו/או המתלוננת.

המבקש ציין , כי המשיבה לא תפסה את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת או את הדיסק ואין ראיות אלה מצויות ברשותה.

לפיכך, עתר המבקש כי יינתן צו לחברת הסלולר של המתלוננת להעביר לידיו העתק מן ההודעות אשר נשלחו ממכשירה למכשירו בתקופה שראשיתה בחודש 4/13 וסופה בחודש 10/13.

טענות המשיבה:

לטענת המשיבה דין הבקשה לדחייה.

במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 22.12.13 הודה המבקש בשליחת המסרונים הנזכרים בסעיף 4 לעובדות כתב האישום.

המשיבה הפנתה למועדים בהם נשלחו מסרונים אלה וטענה, כי לאור סמיכות שליחתם אין זה סביר כי ביניהם התקבלו הודעות טקסט מאת המתלוננת.

עוד טענה המשיבה, כי אין כל רלוונטיות להודעות אשר נשלחו במועדים אשר אינם נכללים במסגרת המועדים בהם שלח המבקש את ההודעות נשוא כתב האישום.

המשיבה טענה , כי אין במלל אשר צוין על ידי המבקש במסגרת בקשתו , כדי להעלות לדרגת איום מצד המתלוננת כלפיו. כן טענה המשיבה, כי בחקירותיו לא העלה המבקש טענות בדבר ההודעות אשר נשלחו אליו מאת המתלוננת.