תביעות לחיוב בדמי שימוש ראויים בדירה ולהגדלת מזונות ילדים

1. לפנינו שתי תובענות. האחת, תמ"ש 26310/97, שהחלה בתובענה שהוגשה על ידי האישה
)להלן - התובעת( לבימ"ש השלום בירושלים, בה היא עותרת לבימ"ש נגד הגרוש שלה )להלן -
הנתבע( בבקשה כי יחייב את הנתבע בדמי שימוש ראויים בדירתם המשותפת. השניה, תמ"ש
26311/97, שהחלה בתובענה שהוגשה לבימ"ש לענייני משפחה במחוז תל - אביב והמרכז על
ידי 3 קטינים, ילדי הצדדים הנ"ל )להלן - התובעים(, בה הם עותרים לבימ"ש להגדלת דמי
המזונות שעל הנתבע לשלם להם. שתי התובענות הועברו לבימ"ש לענייני משפחה הנוכחי.
ההליכים החלו להתברר בפני כב' השופטת א' זיסקינד )להלן - המותב הראשון(, ולאחר מכן
בפני המותב הנוכחי. פסק הדין הנוכחי יתייחס לשתי התובענות האמורות.

הגדלת מזונות הקטינים )תמ"ש 26311/97(

2. בימ"ש ייעתר לבקשה להגדיל מזונות רק כאשר יוכיחו התובעים כי חל שינוי מהותי
בנסיבות. ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר בסוגיית המזונות רק לאותן נסיבות
המצביעות על כך שחל שינוי מהותי ומשמעותי בהשוואה למצב שהיה קיים בעת מתן פסק הדין
הקודם )ר' ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו)188 ,187 )3; ע"א 442/83 קם נ' קם,
פ"ד לח)767 )1; ע"א 469/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב)667 )1(, ואשר במהותן יורדות