תביעה של מושב צפריה לפיצוי ממק"י בגין שינוי יעוד של חלק משטחי המושב

מונחת לפניי בקשתו של מושב צפריה לקבלת סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להגיש תביעת פיצויים לוועדת הפיצויים של מינהל מקרקעי ישראל בגין גריעת שטח מקרקעין ממשבצת הישוב אשר ייעודו שונה מעיבוד חקלאי למגורים – שינוי יעוד אשר נדרש לצורך הרחבתו של המושב בהתאם לתכנית מתאר שאושרה ביום 9.11.2004.

1. רקע עובדתי
2. המבקש הינו צפריה – מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ (להלן: "מושב צפריה" או "המושב") – הממוקם בסמוך לנמל התעופה בן-גוריון ומשתייך למועצה האזורית עמק לוד. המשיב הינו מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") – הבעלים של המקרקעין עליהם ממוקם המושב ושל השטחים החקלאיים המעובדים ע"י המושב וחבריו. המושב שוכר מקרקעין אלה מהמינהל מכוח הסכם משבצת המתחדש מדי מספר שנים (נספחים 2-1 לתצהיר המינהל; להלן: "הסכם המשבצת"). השטח הכולל המושכר למושב על פי הסכם המשבצת מסתכם בכ- 1851 דונם. שטח המשבצת נקבע לפי תקן של 82 נחלות, 2 יחידות מגורים ו- 2 משקי עזר. עבור שכירת השטחים נושא הסכם המשבצת משלם המושב למינהל דמי שכירות שנתיים סמליים בשווי 761.43 ₪ לכל נחלה (מעודכן ליום 1.9.2010).
3. בשנת 1992 יזם והגיש המושב תכנית מתאר שנועדה לאפשר הקמתו של פרויקט הרחבה למושב (כעולה מ"תדפיס יומן פעילות לתוכנית" – ת/1).
4. בשנת 1995 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבניה שלא לאשר תכנית זו עקב קרבת ההרחבה המתוכננת לנמל תעופה בן-גוריון, הימצאותה בתחום רעש בהתאם להגבלות תמ"א 2/4 והעובדה שכתוצאה מכך "אסורה בניה למגורים" בשטח ההרחבה (מכתב ראש מינהל תכנון מיום 1.6.95, נספח 5 לתצהיר המושב).
5. לטענת המושב, עמדת המועצה הארצית לתכנון ולבניה גרמה לתחושות קשות בקרב תושבי המושב, וכתוצאה מכך – ניהל המושב מו"מ עם גורמים ממשלתיים על מנת לקבל אישורים להעתקת המושב למיקום חלופי (תכתובות בנושא זה צורפו כנספח 1 לסיכומי המושב). מו"מ זה לא צלח. לטענת המושב, ראש המועצה האזורית עמק לוד דאז – מר משה מנשה ז"ל, התנגד נחרצות לפתרון של העתקת המושב, והעדיף לפעול להשגת האישורים הנדרשים לשם אישורו וביצועו של פרויקט ההרחבה.
6. ביום 29.8.02 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון - בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו (6) 25 (2002) (להלן: "בג"ץ שיח חדש"), בגדרו נדונה חוקיותן של שלוש החלטות של מועצת מקרקעי ישראל, ובהן החלטה 737, שעסקו בהרחבות למגורים ביישובים חקלאיים הנעשות ביוזמת האגודה השיתופית. החלטה זו קבעה למומלצי הישובים החקלאיים במרכז הארץ דמי חכירה מהוונים בשיעור של 66% מערך הקרקע (במקום 91%). בית המשפט העליון קבע כי שלוש ההחלטות, ובהן גם החלטה 737, הינן בלתי סבירות באופן המצדיק את ביטולן. כן הורה בית המשפט העליון למועצת מקרקעי ישראל להוציא הוראות מעבר "שיקבעו אילו עסקאות לא יוכלו לצאת אל הפועל לאור בטלות ההחלטות, ואילו עסקאות יוכלו, על-אף בטלות ההחלטות, להגיע לכלל מימוש" (בג"ץ שיח חדש, עמ' 84).
7. ביום 2.9.03 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל החלטה לגבי הוראות המעבר, כמתחייב מבג"ץ שיח חדש. בנוסף לכך קיבלה המועצה החלטות אחדות שבאו במקום ההחלטות שבוטלו בבג"ץ שיח חדש, וביניהן גם החלטה 959 אשר החליפה את החלטה 737 – וצמצמה באופן משמעותי את הזכויות וההטבות הניתנות לחוכרי הקרקעות החקלאיות. כנגד הוראות המעבר הוגשו עתירות לבג"ץ, אשר בחלק מהן ביקש בג"צ לצמצם את תחולתן, ואילו לגבי חלקן האחר – התבקש בג"צ להרחיב את תחולתן. בסופו של יום דחה בג"צ את העתירות כנגד הוראות המעבר [בג"ץ 10934/02 קיבוץ כפר עזה אגודה להתיישבות חקלאית שיתופית נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נח (3) 854 (2004) (להלן: "בג"ץ כפר עזה")].
8. ביום 9.11.04 אושרה תכנית מתאר מספר גז/11/487 אשר נועדה לאפשר הקמת שכונה קהילתית בצמוד לשטחי המגורים של המושב בהסתמך על שינוי היעוד של הקרקע עליה היא תיבנה (נספח 2 לתצהיר המושב) (להלן: "התכנית" או "תכנית ההרחבה"). הליך הקצאת מגרשי ההרחבה התבצע בהתאם להחלטה 959. לאחר אישורה של תכנית ההרחבה, פעל המושב לביצוע עבודות הפיתוח של התכנית ולשיווקם של המגרשים לחוכרים. רוב מגרשי ההרחבה (46 מתוך 61 מגרשים) הוקצו למומלצים חיצוניים ולא לבני המושב.   
9. ביום 22.3.10 פנה המושב למינהל בבקשה לקבלת פיצוי בגין גריעת שטח ההרחבה משטחי הסכם המשבצת שלו, וביקש להפנותה לוועדת הפיצויים, על פי סעיף 21 בהסכם המשבצת (נספח 13 בתצהיר המושב). לטענת המושב – פנייה זו לא נענתה על ידי המינהל.
10. ביום 21.10.12 ניתן על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטים ע' פוגלמן, א' רובינשטיין ו- א' שהם) פסק דין בגדרו נדחה ערעורו של קיבוץ מגל על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) ונקבע, בין היתר, כי מאחר שהמינהל לא כפה על קיבוץ מגל את שינוי היעוד של חלק ממקרקעיו מחקלאות למגורים, אלא הדבר נעשה ביוזמתו של הקיבוץ (לצורך הקמת שכונת הרחבה לקיבוץ) – לא קמה לקיבוץ זכות לקבלת פיצויים מהמינהל בגין אובדן השקעותיו במקרקעין אלה [ע"א 7434/10 קיבוץ מגל נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 21.10.2010) (להלן: "פסק דין מגל" או "הלכת מגל")].
11. ביום 30.12.12 נדחתה בקשה של קיבוץ מגל לקיים דיון נוסף בעניינו על ידי המשנה לנשיאה (דאז), כב' השופטת מ' נאור [דנ"א 7962/12 קיבוץ מגל נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 30.12.2012)] (להלן: "הדיון הנוסף בעניין מגל").

1. טענות הצדדים

א.         טענות המושב

1. לטענת המושב, הוא זכאי לפיצויים מכוח סעיף 21 בהסכם המשבצת שבינו לבין המינהל, הקובע כי בעת שהמושב משיב למינהל שטח מקרקעין הנמנה על השטחים נושא הסכם המשבצת – הוא זכאי לפנות לוועדת הפיצויים של המינהל בדרישה לקבלת פיצויים בגין גריעת אותו שטח קרקע משטחי הסכם המשבצת, וכן הוא זכאי לפיצויים בגין הוצאות נוספות.

אבחון המקרה דנן מהלכת מגל

2. לטענת המושב, יש לאבחן המקרה דנן מזה שנדון בפסק דין מגל: