תביעה של גימלאי משמר הכנסת שנדחתה על הסף תוחזר לבית הדין האזורי לקבלת החלטה במותב תלתא

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (ק"ג 28927-02-12), שבו נדחה על הסף ערעורם של המערערים כנגד החלטת הממונה על הגמלאות מחמת מעשה בית דין, השתק עילה, התיישנות וטעמים נוספים. נציין, כי בפסק הדין ניתן גם תוקף של פסק דין להסכמה בין המערערים לבין יו"ר הכנסת (דאז) מר ראובן ריבלין, שהיה נתבע נוסף בהליך.
2. המערערים טענו כי פסק דינו של בית הדין האזורי חסר תוקף, נוכח העובדה שניתן על ידי השופטת לבדה, ללא נציגי ציבור, בניגוד להוראת סעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969.
3. המדינה טענה כי אכן בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה בית דין אזורי אינו מוסמך לסלק תובענה על הסף כשהוא דן יחידי אלא במותב של שופט ושני נציגי ציבור. עם זאת, יישומה של הלכה זו בנסיבות המקרה אינו נקי מספקות, שכן המערערים נמנעו מלהעלות טענה זו בדיון שהתקיים ביום 16.6.2013, שבו הייתה ההזדמנות הראשונה להעלות טענה זו, והיא הועלתה אך בשלב הודעת הערעור. לפיכך, ייתכן ובמחדלם זה רופא הפגם שנפל במתן פסק הדין.
4. לאחר בחינת כלל החומר שבתיק אנו קובעים כי בנסיבות המקרה הנדון דין טענתם של המערערים שלפיה פסק הדין בטל נוכח העובדה שניתן על ידי השופטת לבדה להתקבל. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.
5. בסעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 נקבע כך:

• בית דין אזורי ידון בשלושה, שהם השופט – והוא יהיה אב בית הדין -  ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים והאחד מנציגי המעסיקים.
• על אף הוראות סעיף קטן (א) בהתקיים האמור בפסקאות (1) או (2) ידון בית הדין האזורי לפני השופט כדן יחיד, בהתאם לאמור באותן פסקאות:
• בהליך המנוי בתוספת השלישית; ואולם רשאי נשיא בית דין אזורי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסוים, כי הדיון בו יתקיים בהרכב כאמור בסעיף קטן (א);
• אם שופט של בית דין אזורי החליט על כך בהחלטה מנומקת, על פי בקשת אחד הצדדים, ולאחר שנתן לצדדים האחרים בהליך הזדמנות להשמיע את דבריהם בפניו; ואולם לא יחליט שופט של בית דין אזורי כאמור, בעניין תובענה לפי סעיף 24(א)(2) או (4).
• ההחלטה בדבר הרכב בית הדין תינתן לפני שנקבע מותב בית הדין, ואין אחריה ולא כלום.
• בהליכים שבית הדין דן בהם בשלושה, יהיו לשופט לבדו הסמכויות המנויות בתוספת הרביעית.

6. הפרט הרלוונטי בתוספת הרביעית לעניינו הוא פרט 14, שבו נקבע כך:

"(14) לדון ולהחליט בבקשות שהוגשו עד לתחילת שלב ההוכחות בהליך, בעניינם שאינם מנויים בתוספת זו, למעט בהליך של סכסוך קיבוצי ובבקשות לדחייה על הסף"

7. עיון בתיק בית דין האזורי מעלה כי אכן, כטענת המערערים, לא ניתנה החלטה בהתאם לסעיף 18(ב)(2) כי בית הדין האזורי ידון בהליך כדן יחיד. כמו כן, ההליך אינו נמנה עם סוגי ההליכים שבתוספת השלישית לחוק בית הדין לעבודה. לפיכך, נוכח הוראת פרט 14 לתוספת הרביעית, צודקים המערערים בטענתם כי פסק הדין בו נדחתה תביעתם על הסף היה צריך להינתן במותב של שופט ושני נציגי ציבור.
8. בעניין אריאלה לוי [ע"ע (ארצי) 10095-06-10 אריאלה לוי – חברת דואר ישראל בע"מ (12.8.2010)] פסק בית דין זה:

"עוד בראשית ימיו של בית דין זה, הוכרה חשיבותם של נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה, ונאמר כדלקמן:

"עצם ניסוחן של ההוראות האלה [הוראות סעיף 18 לחוק, ס.א.] מצביע על כך שהמדובר במקרים יוצאים מן הכלל ולכן נדרש השופט מפורשות לנמק את החלטתו לשבת כדן יחיד. סמוכים ובטוחים אנו שנציגי הציבור עלולים לתרום תרומה רצינית בעיקר לליבון העובדות הקשורות ביחסי עבודה, בהערכת התנהגותם של עובדים ומעבידים וכו', והנסיון שרכשנו עד כה מוכיח את הערך הרב שבתרומה נציגי הציבור הלכה למעשה." [1]

אשר לסמכותו של בית הדין האזורי לדון בהליך בדן יחיד, נקבע כי על בית הדין להקפיד על דיון בפני ההרכב שנקבע בחוק, ולעניין זה "אין הבדל בין השופט לבין נציגי הציבור. כשם שאין מותב ללא שופט, כך אין מותב ללא נציגי ציבור". [2]  על כן, פסק דין אשר ניתן במותב חסר, בלא שניתנה החלטה על כך כאמור בחוק – דינו להתבטל. [3] "