תביעה נגד תחנת משטרת רחובות בגין צו סגירה למיני מרקט שמכר אלכוהול לקטין

1)         ביום 21.11.07 הוציא סנ"צ יוסף בכר צו סגירה נגד עסקו של המבקש (יאיר לופז).

            העסק משמעו: מיני-מרקט ביישוב מזכרת בתיה.

            סיבת הסגירה: מכירת משקה משכר לקטין.

            מועד המכירה ושעתה: 20.11.07, שעה 11:00.

2)         כפועל יוצא מצו זה הגיש המבקש בקשה לעכוב בצועו של הצו.

            נעתרתי לבקשה והוריתי על עכובו.

3)         ביום 26.11.07 התקיים דיון לגופו של ענין, בו טענו עו"ד אלי ג'ודום בשם המשטרה ועו"ד יוסי גנון בשם המבקש.

4)         הצו של סנ"צ בכר הוצא מכוח סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק").

            הנימוק לסגירה: שמירה על שלום הצבור.

(ר' הסיפא של הצו מיום 21.11.07).

            משך הצו: 10 ימים.

5)         ואכן סעיף 23(א) לחוק מתיר לקצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה "לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הצבור או להחזרת שלום הצבור שהופר...".

            לדעת המשטרה, מכירת משקאות לקטין משמעה פגיעה בשלום הצבור "המזכה" את המוכר בסגירת עסקו למשך 10 ימים.

            ויודגש: אין מחלוקת כי אכן נמכר משקה חריף ע"י עובדו של המבקש, כאשר הקונה הוא קטין.

6)         ב"כ המבקש סובר כי בנסיבות המיוחדות של המבקש, סגירת העסק לעשרה ימים אינה מידתית וכי המבקש הבין את חומרת מעשה עובדו ויעשה הכל כדי למנוע משגה שכזה בעתיד.

7)         ב"כ המשטרה סמך טעוניו על הראיות המוסכמות שבתיק (המכירה לקטין) ועל פסיקה קודמת של בתי משפט שונים, אשר אישרו סגירת עסקים בנסיבות שונות.

            אמרתי "שונות" ולא "דומות", מכיוון שהנסיבות באותם מקרים היו שונות ממקרה למקרה, ובודאי ששונות הן מהמקרה הנוכחי.

8)         ואכן, יש הבדל בין התקדימים של המשטרה לבין מקרהו של המבקש:

א)         ב- ב"ש 2528/03  דן השופט ר.בן-יוסף במקרה של דקירות ומכות אשר הובילו לסגירת עסק (בית-משפט שלום אשקלון).