תביעה נגד עזבון וסמכות בינלאומית

המנוחה, י.כ ז"ל, הלכה לעולמה ביום 28.2.2010 (להלן: "י. ז"ל" ו/או "המנוחה").

המנוחה הותירה אחריה צוואה בעדים מיום 26.2.2010 (להלן: "הצוואה"), דהיינו הצוואה נערכה כיומיים טרם פטירת המנוחה.

צוואה זו של המנוחה הוגשה לקיום על ידי מר א.כ (להלן: "הבן")  הוא בנה היחיד של המנוחה והזוכה עפ"י הצוואה.( ת"ע 40514-07-10).

הוגשה התנגדות לקיום הצוואה (ת"ע 40521-07-10). המתנגד לקיום הצוואה הוא  בעלה של המנוחה, מר מ.מ , הוא התובע דכאן. (להלן: " התובע" ו/או "מ." ו/או "המתנגד" ו/או "הבעל").

עוד ההליכים בעניין ההתנגדות לקיום הצוואה מתנהלים, הצדדים סיימו את שלב ההוכחות וניתן צו להגשת סיכומים, הגיש בעלה של המנוחה , אשר התנגד לקיום הצוואה, תובענה זו שבפנינו  ואשר בה עתר ליתן פסק דין הצהרתי ולפיו זכאי הוא לרשת שליש מעיזבון המנוחה וזאת בהתאם לדין החל במדינת ניו-יורק (להלן: "הדין הזר") שכן, המנוחה היתה תושבת ניו יורק במועד פטירתה.

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת לדין הזר.

טענות התובע  בהליך זה

1. לטענת התובע הוא והמנוחה הכירו כבר בשנת 1993, הם נישאו בשנת 2001 בארה"ב ועברו להתגורר ביוסטון טקסס. בשנת 2004 עברו השניים להתגורר בניו-יורק תוך ששם היה מרכז חייהם, והם חיו באושר תחת קורת גג אחת.
2. לטענת התובע, המנוחה נפטרה אמנם בישראל ביום 28.2.2010, אולם מקום מושבה היה אותה עת בניו-יורק. לראיה בדבר אמיתות טענתו לעניין זה טוען התובע, כי: