תביעה לתשלום פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, בטענה להפרת זכות היוצרים

פסק דין 

תביעה לתשלום פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך של 85,000 ₪, בעטיה של טענה להפרת זכות היוצרים של התובעת בעסקו של הנתבע – עסק לממכר טפסי הימורים מסוג לוטו וטוטו, מתיקה ומשקאות – בכך שהנתבע הקרין בעסקו שידור ספורט בערוצי התובעת בהקרנה שאינה פרטית מבלי שרכש מהתובעת זכות להקרין את ערוציה באופן פומבי.

א.ההליך והצדדים לו

1.הנתבע מנהל ומפעיל בית-עסק לממכר טפסי הימורים מסוג לוטו וטוטו, מתיקה ומשקאות בגבעת אולגה (להלן בית-העסק). בבית-העסק מותקן מכשיר טלוויזיה, בו מוקרנים על-גבי מסך מפוצל הגרלת ה'קינו'– אותה מחייב ארגון הלוטו את התובע להציג בעסק, ושידורי טלוויזיה.

2.חוקר פרטי שפעל בשליחות התובעת, מר גיא בן יוסף (להלן החוקראו בן יוסף), ביקר בבית-העסק ביקור יחיד ביום 12.4.2009 (להלן המועד הקובע)ותיעד את הנעשה בו באמצעות מצלמה סמויה שנשא על גופו. לטענת התובעת הוקרן בבית-העסק במועד זה – על-גבי מסך הטלוויזיה, לצדן של תוצאות הגרלת ה'קינו' – אחד מערוצי הספורט של התובעת (להלן ערוץ התובעת); עוד נטען שבמועד הקובע הוצג בערוץ התובעת שידור 'חי' של אירוע ספורט – משחק כדורגל מהליגה האנגלית – שלתובעת נתונות זכויות היוצרים הבלעדיות בו (להלן השידור המפר).

3.אין חולק על כך שבמועד הקובע הנתבע לא התקשר עם התובעת בהסכם שהתיר לו לשדר את ערוציה בהקרנה פומבית בבית-העסק, שעה שמצויים בו אחרים שאינם התובע ועובדיו של העסק. מאחר שבמועד הקובע נכחו בבית-העסק לא רק התובע לבדו אלא גם לקוחות אחדים, גרסה התובעת כי הקרנת השידור המפר בערוץ התובעת בבית-העסק הייתה כרוכה מניה וביה בהפרת זכויות היוצרים שלה; הנתבע נדרש לפצותה בתשלום סך של 85,000 ₪, המהווה חלק מן הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק זכות יוצרים בגין הפרת הזכות.

4.הנתבע כפר בטענות התובעת, הן במישור הזכות והן במישור ההפרה שיוחסה לו; בתוך כך טען כי הטלוויזיה המותקנת בבית-העסק נועדה לשימושו הפרטי בלבד, כלל אינה משרתת את לקוחות העסק, ושימושו בה בא בגדר המנוי שרכש לבית-העסק מהצד השלישי – הוט מערכות תקשורת בע"מ (להלן הוט או הצד השלישי). לחלופין טען כי אם תתקבל עמדתה של הנתבעת, לפיה הקרנת ערוצי התובעת בבית-העסק לשימושו הפרטי של הנתבע – תוך כניסה אקראית של לקוח למקום – עשויה לחייב את הנתבע בגין הפרת זכויותיה של התובעת, אזי יש לקבוע כי הצד השלישי הכשיל את הנתבע בכך שהתקין את ערוצי התובעת בבית-העסק, כל זאת על-יסוד מסמך התקשרות שמתייחס לשימוש בבית הלקוח ולא בבית-העסק.

5.הצד השלישי כפר בחבותו כלפי הנתבע, והטעים שמסמכי ההתקשרות שנערכו ונחתמו בין הוט לבין הנתבע הבהירו הבהר היטב מה השימוש המותר לנתבע בחבילת הערוצים שרכש ומהו שימוש שאיננו כזה.

6.לא הובאו לעיל אלא עיקר טענות הצדדים; ככל שיהא צורך בכך, ידונו טענות אלה ואחרות ביתר פירוט להלן. לתמיכת התביעה העידו שניים: מר אלכס וינשטיין, מנהל מחלקת עסקים בתובעת (להלן וינשטיין), והחוקר. לצד עדותו של הנתבע נשמעו מכריו-לקוחותיו: ה"ה אילן בן לולו, שלומי סיבוני, אליאב עזר ואיתן פיסחוב. לתמיכת הגנתו של הצד השלישי העידה גב' שירן אסולין, נציגת מחלקת פניות הציבור בהוט (להלן אסולין). ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון, זולת אם צוין אחרת.

ב.דיון והכרעה

במישור החבות נסמכה התביעה על שני טיעונים משלימים: האחד, כי לתובעת זכות יוצרים כדין בערוץ התובעת ובשידור המפר; השני, כי השימוש שנעשה בערוץ התובעת בבית-העסק במועד הקובע היה כרוך מניה וביה בהפרת זכות היוצרים האמורה של התובעת, באופן שהקים לה זכות לנטילת פיצוי סטטוטורי מן הנתבע ללא הוכחת נזק. אין צורך לומר שהוכחת הזכות הנטענת היא תנאי-שאין-בלתו לקיומה של הפרה; אם לא הוכחה זכות, ממילא אין לכאורה מה שיופר. בחנתי בשימת לב את ראיות הצדדים ואת טיעוניהם בסיכומיהם. אין מנוס מלקבוע כי התובעת כלל לא הוכיחה את הזכות שעליה נשענה תביעתה ושבעטיה ועל-יסודה עתרה לסעד; משלא הוכחה זכות זו כדבעי, בראיות טובות, אין מקום להידרש לטענת ההפרה וממילא גם לא לסוגית הנזק.ולטענות ביתר פירוט.