תביעה לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם שכירות

1. ביום 26.10.90 נחתם בין התובעים לבין הנתבע חוזה שכירות בלתי מוגנת )להלן:
"החוזה" או "ההסכם"(, לפיו שכר הנתבע מהתובעים דירה בת שנים וחצי חדרים ברחוב
היהודי זיס 9, קרית שלום, תל אביב. החוזה היה לתקופה של שנה אחת, שהסתיימה ביום
1.1.91. עם תום תקופת השכירות הוארך החוזה בע"פ לתקופה של שנה נוספת, עד ליום
1.1.93. כך הוארך החוזה מדי שנה עד ליום 31.12.97, שאז סירבו התובעים להארכת
החוזה.

2. לטענת התובעים, לא פינה הנתבע את הדירה במועד, אלא עזב את המושכר לבית אביו
הסמוך, בעודו משאיר במקום כלב רוטווילר אימתני שאינו מאפשר להיכנס למושכר. בגין
הפרה זו על הנתבע לשלם לתובעים, עפ"י ההסכם, פיצוי מוסכם בשיעור של 50 ש"ח ליום,
ובגין 210 ימים, מיום הפינוי המוסכם )1.1.98( ועד ליום הגשת התביעה - 10,500 ש"ח.
בנוסף טוענים התובעים כי התובע הפר את סעיף 8.2 להסכם בו התחייב לשפץ את המושכר עד
ליום 1.1.91, בשווי של 1,500 ש"ח, ולהמציא על כך קבלות, ובגין התחייבות זו הופחתו
דמי השכירות. לפיכך הוגשה התביעה לתשלום הסכומים האמורים.