תביעה לפיצויי עזיבה, בהתאם לכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ

החלטה

1. התובע, שהינו המשיב בבקשה דידן, תבע את המבקש - קיבוץ בו היה חבר בעבר - לפיצויי
עזיבה, בהתאם לכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ התשנ"ד - 1994.

2. בקשה זו שבפני, הינה בקשתו של הקיבוץ לעיכוב הליכים, על פי סעיף 5 לחוק הבוררות,
התשנ"ח - 1988, תוך הוראה להעביר הדיון לדיון בפני בוררים, בהתאם להוראת סעיף 113
לתקנון הקיבוץ, אשר הותקן בהתאם להוראת סעיף 1(52( לפקודת האגודות השיתופיות.

3. כנגד הבקשה טוען המשיב אין ספור טענות, אשר כל כולן לא נועדו אלא להקנות לסכסוך
איצטלא של סכסוך "חוקתי", אשר על פי הפסיקה אינו ראוי להתברר בפני בוררים, שכן,
לנוכח אפיו, אין לנעול את שערי בית המשפט בפני התובע.

4. בין טענותיו של המשיב, מועלות טענות באשר לחוקיות התקנת הכללים בדבר זכויות החבר
יוצא או מוצא מקיבוץ, התשנ"ד - 1984, באשר אלה לא הותקנו על ידי השר , אלא על ידי
התנועה הקיבוצית, מכח אצילת סמכויות בלתי חוקית, שנאצלה לה על ידי השר )בניגוד
לסעיף 41 לחוק יסוד-הממשלה(; טענות באשר לשאלת קנסות, שהטיל הקיבוץ על אישתו,
בניגוד להוראת פקודת האגודות השיתופיות ותקנון האגודה; טענות בענין חיובו בהוצאות
לימודים, שנשא בהן הקיבוץ; וטענות בגין אי עבודה בקיבוץ, משך תקופה מסוימת על ידו -
טענות אשר כולן, אליבא בדעתו - נוגעות לעניינים "חוקתיים".

5. אציין, כבר בשלב זה, כי תביעתו של התובע, תביעה כספית טהורה הינה. השאלה העולה
בבקשה זו הינה, האם חרף עובדה זו, יש לסווג את המחלוקות שנפלו בין הצדדים, באשר