תביעה לסעד מניעה בגין מטרד ליחיד שמקורו במגרש ספורט שמפעילה הרשות המקומית בלב שכונת מגורים

א.   ההליך והצדדים לו

התובע מתגורר ברח' הנחלה 26 בשכונת האחוזה הירוקה בפרדס-חנה - כרכור. בקיץ 2009 נחנך בשטח השכונה, בחלקה 46 בגוש 10076, מגרש ספורט מוקף גדרות (להלן מגרש הספורט או המגרש). הנתבעת, שהמגרש מצוי בתחום שיפוטה, הייתה שותפה ליוזמת הקמתו והיא השולטת בשעות פעילותו. רחוב הנחלה מצוי בקרבת המגרש וגובל בו מצדו הדרומי. בצדו הצפוני של המגרש הגובל ברחוב נוגה הקימה המשיבה קיר אקוסטי.

התובענה נסבה על הטענה כי הפעילות המתקיימת במגרש בשעות הצהריים המוגדרות כשעות מנוחה, בשעות הערב המאוחרות ובסופי השבוע גורמת מטרד של ממש לתובע בשל רעש חזק ומטריד שמקורו בפעילות זו ואשר מורגש היטב בביתו של התובע. התובע ביקש ליתן לו סעדים אשר יצמצמו את פגיעתו של המטרד הנטען, זאת בין בדרך של הקמת קיר אקוסטי לחסימת הרעש גם בפאה הדרומית של המגרש ובין בדרך של הגבלת שעות הפעילות בו. הנתבעת כפרה בקיומו של מטרד שמקורו במגרש וחלקה על זכות התובע לסעדים שהתבקשו.

בד-בבד עם הגשת התובענה ביקש התובע ליתן צו מניעה זמני להגבלת שעות הפעילות במגרש עד למועד בו יוכרע ההליך בפסק-דין. הצדדים הסכימו לאיחוד הדיון בבקשה לסעד זמני ובהליך העיקרי וניתנה להם שהות להשלים ראיותיהם לשם כך.

ב.   אופי הפעילות במגרש ושעותיה

1.             מטעם התובע נשמעו עדותו שלו, עדות בת-זוגו ועדות כמה משכניו המתגוררים אף הם ברחוב הנחלה. התובע ועדיו עמדו על טיבו והיקפו של הרעש הכרוך בפעילות במגרש. מר שמואל פולג המתגורר ברח' הנחלה 24, במרחק 80-70 מ' מהקצה הדרום-מזרחי של המגרש, העיד בעניין זה כך:

מתי שאתה עובר שם יש רעש, בתקופה הראשונה כשנפתח המקום זה היה בתקופת חופש בתי הספר בשעה חמש או שש בבוקר הם היו משחקים קט רגל ללא תאורה, זה שאב אליו כל מיני גורמים, החל מטרקטורונים שמורידים את האגזוז ומפוצץ את האזור, זרקו שם אתמול נפצים, זה חבר'ה מהאזור וזה לא פעם ראשונה, וזה גם ילדים, הקטנים שעושים את הנזק אלו ילדים שהמשטרה אפילו לא יכולה להתמודד עימם, יש גם שם מבוגרים ובנוסף לכול הנתבעת מארגנת שם טורנירים שמתחילים בשעה 21:00.

[עמ' 2 לפרוטוקול] .

גב' יהודית פולג, בת-זוגו, מסרה שבביתה נשמע רעש שביטויו בצעקות, שריקות וקללות ועוצמת הרעש אינה מאפשרת לה קריאת ספר במרפסת ביתה. מעדותה עלה שמקורה של ההפרעה לא רק בעוצמת הרעש אלא גם בתוכנו ובכך שהפעילות במגרש מלווה בקללות "מגעילות" [עמ' 6 לפרוטוקול].

מר יעקב בן-חיון המתגורר ברח' הנחלה 20 העיד שמבין כל בתי הרחוב ביתו הוא הקרוב ביותר למגרש ונמצא במרחק של כ- 50 מ' ממנו [עמ' 7 לפרוטוקול]. עד זה תיאר את הרעש הנלווה לפעילות המגרש כך:

זה נכנס לי לאוזן, אין לי מכשיר דציבאלים, אני חשוף בקו ישיר למגרש, אני היום חי עם תריסים וחלונות סגורים כמעט ברוב שעות היממה את יכולה לבדוק אותי, בחורף או בקיץ, בקיץ יותר גרוע, יש פעילות ברוב שעות היום במגרש כולל התארגנות של המו"מ, בתי ספר שמגיעים לשמה, אין משהו שמונע מהרעש להגיע אלינו, משחקים, מדורות, מסיבות, אין תשתיות שבנויות לקלוט את כל האנשים האלה, אפילו שירותים פשוט שאנשים לא יעשו צרכיהם בכל השטח, כולל אלה שמשחקים בשוטף ומשחקים במגרש, והרעש הוא מטריד ומפריע ודי מציק למנוחה שלנו. גם בשעות מאוחרות של הלילה. הצהרתי שיש קולות כפי שהובאו בתצהירי, "רעש קולני" זה לא קולני זה מלווה בנפצים, זיקוקים, אין פיקוח של המועצה אין מספיק סיורים של המשטרה, למרות שמזמינים אותם לא אחת אין להם אפשרות להתמודד עם התופעה, אני במשטרה לא התלוננתי אך במוקד העירוני התלוננתי מספר רב פעמים תוך מסירת פרטיי.

[עמ' 8 לפרוטוקול].

מר רז זייברט שביתו ברח' הנחלה 30 אישר שלא מדד את הרעש בדירתו באמצעות מכשיר אלקטרוני אך מסר שכאשר הוא משכיב את ילדיו לישון בין שמונה לתשע בערב עליו להגיף את החלונות על-מנת שיירדמו ולדבריו " [...] גם זה לא מספיק. יש שם חבורות של אנשים גם מבוגרים וצעירים והם באים וצועקים אחד על השני, ויש שם רעש נוראי, בחופש הגדול של השנה הקודמת אני זוכר בשעות הקטנות של הלילה היו באים לשם חבורות נוער ופשוט עושות רעש" [עמ' 11 לפרוטוקול].

בת-זוגו של התובע, גב' דורינה להבי, עמדה אף היא על אופן ביטויו של הרעש בביתה:

[...] אני יושבת במרפסת ואיני יכולה לשמוע אפילו את בן זוגי שיושב במרחק כלום ממני, אנו שומעים את הצעקות, את הרעש של הכדור, את ההד של הכדור שפוגע במסגרת של הסל, כל דבר כזה [...] אין לי דרכים למדוד את הרעש אך בהחלט, הוא מפריע.

[עמ' 13 לפרוטוקול].

התובע עצמו תיאר תוך ציטוט את סוג ההתבטאויות וניבולי הפה אשר נשמעים בדירתו כפועל יוצא של הפעילות במגרש וציין כי הדברים נשמעים הן בסלון ביתו והן בחדר העבודה שהוא המרוחק ביותר מהמגרש מכל חדרי הבית. לדבריו המטרד שנגרם טמון בשילוב בין עוצמת הרעש לבין סוגו ותוכנו: " את האמת לא משטחים כי זו ההפרעה, אם היינו במדינה של ייקים והיו התבטאויות מנומסות בהתאם, זה היה שונה, אך אנו במדינה של ברברים" [עמ' 18-17 לפרוטוקול].

2.             הפרויקט שבמסגרתו הוקם מגרש הספורט כלל בנוסף למגרש עצמו גם פארק ציבורי פתוח שבו שטחי דשא וגינון, גן משחקים, שבילים וספסלים [עמ' 11 לפרוטוקול; להלן הפארק]. עד התובע מר שמואל פולג אישר שבהקמת הפרויקט הושקעו סכומים ניכרים ולדבריו " עשו שם עבודה מדהימה" [עמ' 4 לפרוטוקול]. התובענה כוונה אך ורק נגד הרעש הכרוך בפעילות במגרש ולא נסבה על פעילות הפארק.

התובע שב והדגיש שהוא אינו מתנגד לפעילות במגרש הספורט אלא מבקש לצמצם את הרעש הכרוך בו ואשר יוצר מטרד, זאת בהתייחס לשעות ספציפיות ובהן שעות הערב וסופי השבוע [עמ' 17 לפרוטוקול]. גם בת-זוגו של התובעת עמדה על הצורך לקבוע את שעות פעילותו של מגרש הספורט תוך איזון בין זכויותיו של ציבור המשתמשים בו לבין זכויותיה של האוכלוסייה המתגוררת בשכנות למגרש [עמ' 14-13 לפרוטוקול].