תביעה לסילוק ידו של הנתבע מדירת עמידר ולתשלום דמי שימוש ראויים עבור התקופה שבה החזיק הנתבע בדירה

1. תביעה לסילוק ידו של הנתבע מדירת עמידר ברחוב אנטיגנוס 2/6 בית 332 כניסה א'
בירושלים ]להלן - הדירה[; ולתשלום דמי שימוש ראויים בסך של 5,916 ח"ש, עבור התקופה
שבה החזיק הנתבע בדירה.

2. ביום 10.2.1956 נחתם חוזה-שכירות בין עמידר לבין מר אהרון כהן ז"ל, סבו של הנתבע
]להלן - המנוח[, אשר נפטר לבית-עולמו לפני עשרות שנים. אלמנתו, גב' כבידה כהן ז"ל,
סבתו של הנתבע ]להלן - המנוחה[, המשיכה להתגורר בדירה עד לפטירתה ביום 3.5.1993.
ב"כ המלומד של עמידר טוען כי הדירה הושכרה בשכירות בלתי-מוגנת. דעתי כדעתו, ולא
כדעת ב"כ הנתבע אשר טוען כי המנוחים היו דיירים מוגנים. תקופת החוזה הייתה ל- 12
חודשים; על-פי החוזה היה על המנוח לשלם דמי שכירות חודשיים; לא שולמו דמי-מפתח;
על-פי סעיף 18 לחוזה, הושלמה בניית הדירה לאחר יום 1.1.1953, וזו הושכרה לראשונה
לאחר יום 28.8.1953. בנסיבות הללו, באין טענה לסתור בתצהירים שהוגשו מטעם הנתבע, לא
כל שכן ראייה - אין תחולה בענייננו לחוק הגנת הדייר. סבו המנוח של הנתבע לא היה
דייר מוגן; וסבתו המנוחה לא הייתה דיירת מוגנת.