תביעה למימוש הסכם גירושין

לפנינו תביעה למימוש הסכם גירושין של הבעל לשעבר (להלן התובע) נגד גרושתו (להלן הנתבעת).

פסק דין זה הינו המשך להחלטת בית הדין מיום כ"ז באדר א התשע"א (03/03/2011) [פורסמה באתרים משפטיים] שם נבחנו טענות הצדדים לפרשנותם לסעיף ג' בהסכם שנחתם ביניהם בשנת 1996 וקיבל תוקף של פסק דין.

בהחלטה הנ"ל נקבע כי פרשנות התובע וב"כ להסכם נדחית, אך יחד עם זאת יש צורך לבדוק את טענת התובע וב"כ לפיה לא התכוון לתת לנתבעת להתגורר כל ימי חייה כל עוד לא תינשא ובכך ינושל מזכותו למימוש חלקו בדירה.

החלטה זו ניתנה לדעת הרוב. לדעת המיעוט, הדיין הגר"א מייזלס שליט"א, התביעה נדחית על הסף ללא צורך בבדיקה נוספת. נימוקים לדעות הללו צורפו לתיק בית הדין.

לאור החלטת בית הדין הנ"ל, נתבקשו הצדדים וב"כ להמציא לבית הדין - א. אישור מהבנק על גובה תשלום המשכנתא ששולם ע"י הנתבעת וחלקו היחסי לשווי הדירה, ב. הערכת שמאי לשווי הדירה בעת חתימת ההסכם ושוויה נכון להיום, ג. שווי שכר הדירה בעת חתימת ההסכם ושווי השכירות נכון להיום.

החומר הנ"ל נדרש ע"י בית הדין (לדעת הרוב) על מנת לבחון את מידת הוויתור שנעשה ע"י התובע בהסכמתו לתת לנתבעת להתגורר בדירה, תוך כדי הבחנה למידת הוויתור שעשתה הנתבעת בעת חתימת ההסכם, ואכן החומר המבוקש הגיע.

מהחומר הנ"ל עולה כדלהלן:

א. שווי הדירה בעת חתימת ההסכם עמד על סך של 430000 ש"ח. שוויה עתה עומד על סך 650000 ש"ח.

ב. שווי שכר דירה בעת חתימת ההסכם עמד על סך של 1600 ש"ח לחודש, ועתה עומד על סך 2300 ש"ח.

ג. הנתבעת שילמה חוב המשכנתא בסך של קרוב למאה אלף ש"ח מאז חתימת ההסכם הכולל תשלום נוסף שנותר בחוב המשכנתא.

ד. סכום זה עמד על כעשרים ושלושה אחוזים מערך הדירה בעת חתימת ההסכם.

ה. באם נקבל את גירסת הנתבעת ופרשנותה להסכם, הרי שאת ויתורו של התובע יש לאמוד בעשרים ושבעה אחוזים מחלקו לפי ערך הדירה, אם נתרגם זאת לשקלים, הרי שויתורו של התובע עומד על סך של כמאה ועשרה אלף ש"ח.

ו. הנתבעת ויתרה על סכום של כשש מאות ש"ח לחודש לשתי הבנות(שלוש מאות ש"ח לכל בת), בכך שהסכימה למזונות נמוכים יחסית לממוצע.(750 ש"ח לבת) הבת הגדולה היתה אז כבת 14 שנים והקטנה כבת 12 שנים, בהסכם נקבע שסכום המזונות ימשיך עד הגיעם לגיל 18 שנים. סך הויתור של הנתבעת בשנים הללו עומד על סך של כשלושים ושש אלף ש"ח.(הסכום הממוצע של המזונות נאמד ללא מרכיב המדור מאחר וניתנה לה הזכות להתגורר בדירה(

ז. ויתור התובע על חלקו בדירה לפי שווי שכירות לחודש בתקופה בה הבנות לא התגוררו עם הנתבעת עומד על סך של כאלף מאה וחמשים ש"ח לחודש נכון להיום, (מחצית משווי שכירות לחודש)כך, שבכל שנה התובע מוותר על קרוב לארבעה עשר אלף ש"ח

ח. באם נקבל את גירסת הנתבעת ופרשנותה להסכם, בתוך פרק זמן של כשנתיים וחצי, יקוזז ויתור הנתבעת האמור בסעיף ה', ע"י ויתור זה של התובע. מכאן ואילך התובע לא יקבל כל תמורה על השימוש שעושה הנתבעת בחלקו בדירה.

הנתונים העובדתיים הללו מצביעים על כך שקיים פער גדול לויתור של התובע לעומת ויתור הנתבעת, וזאת, באם נקבל את פרשנות הנתבעת לסעיף ג' באופן גורף, ולא ניתן את הדעת על האומדנה שיש לתת לעושי השטר בעת חתימתם על השטר.

בית הדין בהחלטתו הנ"ל קבע (בדעת הרוב) כי יש לתת משקל לנתונים העובדתיים המרכיבים למקרה זה ולבחון אותם היטב וזאת לאור ההלכה הקובעת שיש לבדוק את כוונת עושי השטר (ראה טושו"ע חו"מ סוף סימן ס"א בשם רבינו ירוחם ובנו"כ שם)

כאמור, אם נקבל את גירסת הנתבעת יווצר מצב בו הויתור של התובע יהיה גדול לאין ערוך מויתור הנתבעת, דבר שמסופקני אם זו הייתה גם כוונתה של הנתבעת.

אלא שיש לבחון עוד רכיבים למקרה זה כדלהלן: