תביעה למזונות קטין לאור מחלוקת באשר ליהדותה של האם וכתוצאה מכך באשר ליהדות הקטין

עסקינן בתביעה למזונות קטין.

התובענה נדונה והוכרעה ע"י כב' השופט שוחט. לאחר שהתקבל ערעורו של הנתבע על פסק הדין, הוחזר הדיון בתובענה לבית משפט זה ע"י ערכאת הערעור, כפי שיפורט להלן.

הצדדים

1.                   התובע (באמצעות אמו) - ג.ל. קטין יליד 2/7/02, כיום כבן 8 וחצי (להלן: " הקטין").

2.                   הורי הקטין, גב' ג.א. (להלן: " האם" או " התובעת") ומר ג.י. (להלן: " האב" או " הנתבע").

3.                   האם והאב נישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל ביום 30/10/97 ולאחר כשנתיים התגרשו כדמו"י. כשנה וחצי לאחר הגירושין, שבו הצדדים לחיים משותפים, במהלכם נולד הקטין.

רקע עובדתי

4.                   ביום 11/8/04, כאשר היה הקטין כבן שנתיים הגישה אמו את תביעת המזונות נגד הנתבע (תמ"ש 39930/04).

5.                   במהלך בירור תביעת המזונות נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר ליהדותה של האם וכתוצאה מכך באשר ליהדות הקטין, לאור טענת הנתבע בעניין זה.

משכך הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה פסיקת המזונות תיעשה על פי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959 (להלן: " חוק המזונות") ולא על פי הדין האישי. לאור הסכמה זו, לא היה עוד צורך בבחינת שאלת יהדותה של האם לשם בירור תביעת המזונות ופסק הדין ניתן בהתאם לחוק המזונות.

פסק הדין של בית משפט קמא

6.                   ביום 7/3/07 ניתן פסק הדין בתביעת המזונות מפי כבוד כב' השופט שוחט (להלן: " פסק הדין קמא"). להלן עיקריו:

·        צרכי הקטין נבחנו בהרחבה והועמדו על סך של 3,938 ש"ח. (בפסק הדין צוין כי צרכי הקטין נבחנו ללא קשר להשתייכותו הדתית - פסקה 10 לפסק הדין).

·        הכנסות הצדדים נבחנו אף הן כדבעי. נקבע, כי הכנסתו הפנויה של האב הינה 4,000 ש"ח לחודש ואילו הכנסתה הפנויה של האם הינה 3,625 ש"ח.

·        בהתאם לאמור, צוין כי יחס הנשיאה במזונות הקטין היה אמור להיקבע כך שעל האב לשאת ב-52.2% מצרכי הקטין ואילו על האם לשאת ביתרה. אולם, בית המשפט התחשב אף בחלוקת נטל השהות של הקטין אצל כל אחד מהוריו, ומשכך נקבע כי על הנתבע לשאת ב-65% ממזונות הקטין ועל האם לשאת ב-35% ממזונותיו.

7.                   על פסק דין קמא הגיש הנתבע ערעור לבית המשפט המחוזי. פסק הדין בערעור ניתן ע"י כב' השופט שנלר ואליו הצטרפו יתר חברי ההרכב.

8.                   הנתבע טען שתי טענות עיקריות בערעורו. ראשית, השיג הנתבע על חלוקת נטל הנשיאה במזונות הקטין בהתחשב בחלוקת נטל שהות הקטין אצל הוריו. לשיטת הנתבע, על פי סעיף  3א לחוק המזונות הקריטריון היחיד לקביעת השיעור היחסי בנטל המזונות הינו הכנסות ההורים מכל מקור שהוא. הסעיף קובע מפורשות שאין להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק הקטין ומשכך היה על בית המשפט לחלק את נטל הנשיאה בצרכי הקטין בהתאם לקביעותיו בעניין ההכנסות הפנויות בלבד.

שנית, השיג הנתבע על אי החלת שיעור המזונות שנקבע בפסק הדין קמא ממועד הגשת התביעה והותרת ההחלטה מיום 3/1/05 למזונות זמניים (שנקבעו על סך של 3,910 ש"ח) על כנה עד למועד שנקבע בפסק הדין.

9.                   ביום 31/8/08 ניתן פסק הדין בערעור.