תביעה למזונות ילדים

1.      בפניי תביעה למזונות ילדים שהגישה התובעת 1 (להלן: האם) בשם בנותיה הקטינות, התובעות 2 ו- 3. כמו כן, בפניי תביעת האם לפירוק שיתוף.

פירוק השיתוף

2.      תחילה אדון בתביעה לפירוק שיתוף.

3.      בני הזוג נישאו כדמו"י ביום .....1975. הרכוש נשוא התביעה לפירוק הינו כדלקמן:

א.    דירה בת 3 חדרים ב.... (להלן: הדירה).

ב.     משק במושב .....      (להלן: המשק).

ג.      מכונית מסוג ....., אשר נרכשה לצורך עבודתו של הנתבע כמסיע .... (להלן: הרכב).

ד.     מטלטלי דירת המגורים במשק (להלן: המיטלטלין).

4.      התובעת מבקשת פירוק שיתוף בדירה ב... בדרך של מכירה או בכל דרך אחרת שתיראה ראויה וצודקת בנסיבות העניין, וחלוקת התמורה בחלקים שווים, לאחר ניכוי הוצאות מימוש הזכויות. כמו כן טוענת התובעת כי יש לפרק את השיתוף בזכויותיהם של בני הזוג במשק, וכי קמה לה זכותה זו על פי דין. לעניין הרכב, טוענת התובעת כי הינה זכאית למחצית הזכויות בו ומבקשת כי הנתבע ישלם לה מחצית מערכו. באשר למיטלטלין, מבקשת התובעת חלוקה בעין או חלוקה בשווה כסף.

5.      אין חולק כי הרכוש הנ"ל הינו רכוש משותף. הנתבע עצמו הגדיר את הרכוש כמשותף עת הגיש בקשה למתן צו עיקול במסגרת תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני, לאחר שהוגשה תביעה זו שבפני. העניין אף הועלה במסגרת הדיון בבית משפט זה מיום 28.2.00, ועל כך מתבססת גם החלטת בית המשפט בדיון זה, לפיה תעוכב החלטה באשר לפירוק השיתוף על מנת לאפשר לנתבע לארגן לעצמו ייצוג וכן להודיע לבית המשפט על מינוי מטעמו ככונס במשותף עם עו"ד הלוי- ב"כ האישה. בהמשך להחלטה הנ"ל, ובהתאם להודעת הנתבע, מונה עו"ד רון ויינשטוק, ב"כ של הנתבע, ככונס נכסים מטעמו ביום 30.3.00. מניסוח המינוי הבינו הצדדים כאילו שמדובר רק במינוי למכירת דירתם המשותפת של הצדדים, בעוד שמטרת מינוי הכונסים הייתה לממש את כלל הנכסים והזכויות המשותפים. בכל מקרה, לא חלה עד היום כל התקדמות בחלוקת הרכוש. אציין כי בסיכומיו לא התייחס כלל ב"כ הנתבע לעניין הרכושי.

6.      בנסיבות האמורות, איני מוצא כל עילה למניעת פירוק השיתוף ברכוש הנ"ל כמבוקש, ואני מורה בזה על פירוק השיתוף בנכסים המתוארים לעיל על בסיס חלוקה שווה בין שני בני הזוג. כמו כן ולמען הבהירות, אני ממנה בזה את עו"ד ויינשטוק ועו"ד הלוי ככונסי נכסים לצורך ביצוע האמור.

תביעת המזונות

7.      מנשואי התובעת והנתבע נולדו 4 ילדים, שניים בגירים בעת הגשת התביעה אשר אינם צד לתביעה, והתובעות 2 ו- 3, קטינות בנות 14 ו- 12 בעת הגשת התביעה.

8.      בחודש יולי 1999 עזבה האם את בית המגורים המשותף במושב ... ושכרה דירה ב.... לטענתה, עזבה את הבית מפאת היחסים הקשים שבינה לבין הנתבע.

9.      עת נפרדו דרכי האם והנתבע, היו התובעות 2 ו- 3 בגילאי חטיבה ותיכון. בהתאם "למסורת המשפחתית", כהגדרת הנתבע, החלה התובעת 2 ללמוד בפנימיית "..." בירושלים בשנת הלימודים תש"ס, היינו בספטמבר 1999. התובעת 3 למדה באותה בביה"ס העל יסודי "...", ולמעשה באותה שנה התגוררה אצל האם. בשנת הלימודים תשס"א, ולאחר התערבות ביהמ"ש בעניין, החלה התובעת 3 אף היא ללמוד בפנימיית "...". כפי העולה מהודעת ב"כ האם מיום 14.3.02, עזבה התובעת 3 את הלימודים במסגרת הפנימייתית עקב מחלה, והמשיכה בלימודיה כתלמידה "אקסטרנית". בתאריך 21.11.02, ובהתאם להודעתו של מנהל הפנימייה לפקידת הסעד שבה התובעת 3 ללימודים במסגרת הפנימייה.   

10.  לפי החלטת בית המשפט מיום 31.8.01, המשמורת הזמנית על הקטינות היא בידי האם. התביעה למשמורת קבועה טרם הוכרעה, והיא תלויה ועומדת כעת עד לקבלת תסקיר פקידת הסעד.

11.  התובעות 2 ו- 3 טוענות למזונותיהן בסך 7,564ש"ח לחודש. כן הן מבקשות כי הנתבע ישלם באופן חד פעמי בעבור מחצית שוויו של הציוד והריהוט שנרכש עבור הדירה אליה עברו ..., בסך 25,000ש"ח.

12.  לטענת התובעות, הכנסתו של הנתבע עומדת על סך שבין 15,000- 16,000ש"ח לחודש.

13.  הנתבע טוען כי עקב המצב הכלכלי הקשה, הוא בקושי מצליח להתפרנס. לדבריו, האם תמיד חיה בבזבזנות, היא משתכרת היטב, ומטרתה האמיתית בתביעה שהגישה בשם הבנות אינה אלא סחיטת כספים מהנתבע. עוד טוען הוא, שהאם עזבה את המשק והשאירה אותו עם חובות כבדים. הנתבע גם טוען כי לא הייתה הצדקה לעזיבת היישוב, ועל כן אינו מוכן לממן את הוצאות הבנות ביישוב אחר.