תביעה לביטול התחייבות של אב לבנו למתנת מקרקעין

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה של אב כנגד בנו, הנתבע, למתן פסק דין הצהרתי לביטול "התחייבותו ליתן במתנה לנתבע את מלוא זכויותיו בנכס מקרקעין ברחוב ...".

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         התובע טען בתביעתו כי בדיון שהתקיים ביום 28.12.08 בפני מותב אחר, בתיק עזבון הוריו המנוחים, אושרה רכישת דירת העזבון על ידו, והוא זה שזכאי להירשם כבעלים היחיד במלוא הזכויות בנכס המקרקעין ב...., הידוע כגוש .. חלק ... מחלקה .. וחלק ... מחלקה ..(להלן: "הנכס").

2.         התובע קיבל לידיו את החזקה בנכס, וביקש להשכיר את הנכס לצדדים שלישיים. התובע, שרצה לפרוש לגמלאות, התיר לנתבע לנהל עבורו את השכרת שתי הדירות המצויות בנכס. התובע הדגיש בתביעתו כי לא היה בכך כדי להעניק לנתבע כל זכות קניינית בנכס, והנתבע שימש שלוח של התובע בלבד.

3.         התובע הוסיף בתביעתו, כי לימים גמלה בליבו ההחלטה להעביר את הנכס ללא תמורה לבעלותו של הנתבע. בין הצדדים שררו אז יחסים תקינים.

4.         עוד הוסיף התובע בתביעתו, כי לתדהמתו הרבה, חלה לפתע תפנית משמעותית ביחסו של הנתבע אל התובע "עת החל הנתבע להתנהג התנהגות מחפירה של ממש כלפי אביו". לטענת התובע, בהתחשב בעובדה שהנתבע הוא בנו, הוא בחר שלא להגיש נגדו תלונה במשטרה.

5.         התובע טען, כי הוא רשאי לחזור בו מהתחייבות לתת מתנה, כמצוות סעיף 5 לחוק המתנה, וזאת גם עקב העובדה שהמתנה לא הסתיימה ברישום, והנתבע לא שינה מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות.

6.         התובע הוסיף וטען, כי "... מעולם לא ויתר על זכותו לביטול התחייבותו ליתן הנכס במתנה, לא בכתב ולא בע"פ". התובע הוסיף עוד, כי התחייבותו של התובע "... על תנאי היא", ואת זאת, לטענתו, ניתן ללמוד מנסיבותיו של המקרה "... וגם אם לא במפורש אז מכללא".

7.         התובע טען כי פעל למתן צו מניעה, בזריזות האפשרית וללא כל שיהוי, וזאת בהזדמנות הראשונה, "עת גמר אומר להבין כי נוכח התנהגותו של הנתבע כלפיו, חוזר הוא מרצונו להעניק לו המתנה כאמור". חזרתו מן המתנה נעשתה זמן קצר לאחר החתימה על תצהירי ההעברה ללא תמורה.