תביעה לביטול הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פס"ד

עניינו של פסק הדין, בתביעה לביטול הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.

עיקרי העובדות                                                 

1. התובע והנתבעת הכירו בין השנים 1995-1997, עת היו חברים טובים ולאחר מכן התפתח קשר רומנטי. הנתבעת - אלמנה, אם לילדים, ותובע גרוש ואב לילדים. לצדדים אין ילדים משותפים.
2. הצדדים חיו ביחד וניהלו משק בית משותף מעת היכרותם ועד למועד בו החליטו להיפרד, בשנת 2014.
3. בשנת 2003 רכשה התובעת דירה בעיר X (להלן: "הדירה"), זאת בזכות כספי מכרת דירתה האחרת ובזכות נטילת הלוואת משכנתא. נכון להיום, הדירה נמכרה על ידי הנתבעת.
4. ביום 9.8.2013 חתמו הצדדים על הסכם שכותרתו "הסכם ממון" (להלן: "ההסכם") שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 21.11.2013 בתה"ס 21466-09-13 ושמטרתו לשמור על ההפרדה הרכושית בנכסי הצדדים.
5. במהלך חודש ספטמבר 2014 נתגלעו מחלוקות בין הצדדים והתובע עזב את הדירה.
6. אור ליום 14.7.2016 הניח התובע על שולחנו של בית המשפט תביעה שהוכתרה "ביטול פסק דין – הסכם ממון" במסגרתה ביקש לבטל את ההסכם בטענה כי הנתבעת רימתה אותו.
7. ביום 5.10.2016 הגישה הנתבעת את כתב הגנתה, במסגרתו עתרה לדחיית התביעה על הסף.
8. ביום 10.5.2017 התקיים דיון הוכחות בפניי, במהלכו העידו הצדדים ועו"ד גבריאל פרידמן (שערך את ההסכם). בסיומו סיכמו הצדדים את טיעוניהם ומכאן פסק הדין.

טענות התובע

9. תחילה טוען התובע, כי החל משנת 2005 הלוואת המשכנתא שנטלה הנתבעת לטובת רכישת הדירה, הוחזרה במלואה מדי חודש בחודשו על ידי התובע.
10. מוסיף וטוען התובע, כי בשנת 2013 ביקשה הנתבעת כי יחתום על הסכם ממון, שמטרתו להסדיר את ענייניהם הכלכליים. התובע נענה לבקשת הנתבעת, תוך שסוכם במפורש כי לנתבע תישאר הזכות לגור בדירה "עד 120" וכי על תנאי זה להופיע בהסכם הממון.
11. לטענת התובע, לאחר מספר ימים, הציגה בפניו הנתבעת טיוטה של ההסכם, בה לא הופיע התנאי עליו סיכמו הצדדים. התובע הפנה את תשומת ליבה של הנתבעת לעובדה זו, והאחרונה מיהרה לתקן את ההסכם בכך שנכתב במפורש, בין היתר, כי לתובע זכות מגורים בדירה "עד 120" (להלן: "טיוטת ההסכם המתוקנת").
12. כך טוען התובע, כי שבועיים לאחר הצגת טיוטת ההסכם המתוקנת, ביקשה הנתבעת כי יחתום על ההסכם. התובע היה סמוך ובטוח כי המסמך עליו חותם, הינו טיוטת ההסכם המתוקנת, משכך חתם עליו מבלי לקרוא את האמור בו פעם נוספת.
13. עוד טוען התובע, כי בעת הדיון שהתקיים בבית המשפט לאישור ההסכם, במהלכו הקריא בית המשפט את עיקרי ההסכם, לא שם על ליבו "על כל תו ותו", כי היה סמוך ובטוח כי מדובר בטיוטת ההסכם המתוקנת (בה נכתב כי התובע יוכל לגור בדירה "עד 120"), כאשר התובע לא העלה על דעתו שהנתבעת תגיש לבית המשפט הסכם עליו היא יודעת שהתובע לא הסכים לחתום, והכל תוך רמייתו.
14. לטענת התובע, כ – 10 חודשים לאחר אישור ההסכם בבית המשפט, עת התגלעו מחלוקות בין הצדדים, הנתבעת ביקשה ממנו לעזוב את הדירה. התובע סירב לעזוב, בטענה כי בהתאם לאמור בהסכם, יש לו הזכות להתגורר בדירה "עד 120".
15. באותה עת הגיע חתנה של הנתבעת לדירה וסיפר לתובע כי ההסכם עליו חתם ואשר אושר על ידי בית המשפט, אינו כולל את התנאי האמור. התובע, אשר נדהם למשמע אוזניו, ניגש לבית המשפט, דרש עותק של הסכם המאושר וגילה לתדהמתו כי הנתבעת רימתה אותו והתנאי האמור אינו מופיע בהסכם המאושר.