תביעה כספית ותביעה שכנגד לדמי שימוש

בפני תביעה כספית ע"ס 944,447 ש"ח שהגישה התובעת (להלן: " התובעת" או " האשה") נגד הגרוש שלה (להלן: " הנתבע" או " הבעל").

בתביעה שכנגד עתר הנתבע לחיוב התובעת בדמי שימוש ראויים עבור התקופה מיום 30.4.2010 ועד לפינוי הנכס שבבעלות שניהם.

הקדמה

אקדים ואציין, כי ביום 10.12.13 ניתן על ידי פסק דין בתובענות הנ"ל, אלא לאחר שב"כ התובעת הסבה את תשומת ליבי לכך שניתנה לצדדים זכות להגשת סיכומי תשובה, אשר טרם הוגשו וטרם חלף המועד להגשתם, הורתי בהחלטה מיום 12.12.13 על ביטול פסק הדין הנ"ל ואפשרתי לצדדים להשלים טיעוניהם כנדרש.

כעת, ולאחר שהונחו בפניי סיכומי התשובה של הצדדים, ניתן פסק דיני זה.

ברצוני להדגיש ולהבהיר, כי בפסק דיני זה בחנתי היטב שוב את טענות הצדדים והדבר נעשה בנפש חפצה, מבלי שדעתי היתה נעולה ואולם, נתברר, כי המדובר במחזור הטענות שנטענו בסיכומים, שכשחלק ניכר מהטענות אינו רלוונטי כלל לעניין שבמחלוקת.

עוד ברצוני להתייחס לכך, שהתובעת עשתה דין לעצמה וצירפה לסיכומיה מסמכים נוספים, אשר לא הובאו על ידה במסגרת ההוכחות, וזאת הגם שלא קיבלה וממילא לא טרחה לבקש רשות מביהמ"ש לעשות כן. משכך, אני מורה על משיכת המסמכים מתיק ביהמ"ש ואני מתעלמת מהאמור בהם.

לעניין זה ראה בספרו של י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 513 ולפיהם: " סיכומים בכתב אינם דרך נאותה להביא בהם ראיות נוספות על אלה שהובאו במהלך המשפט, אלא חייבים להצטמצם בהרצאת טענותיו של בעל דין, שאלמלא הוראת בית המשפט לסכם בכתב, היה מרצה אותן בעל פה. בית המשפט העליון התריע כבר פעמים אחדות על עורכי דין ש"הגניבו" בדרך זו ראיות ללא רשות, וציווה להתעלם מהן".

יוער, כי סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה ו/או תקנה 258(א)(ג) לתקסד"א לא יכולים להועיל לתובעת לעניין זה ולו מהטעם, כי כלל לא הוגשה על ידה בקשה לצירוף המסמכים ומבלי שטרחה לספק הסבר להימנעותה מצירוף המסמכים במועד הקבוע בתקנות.

רקע עובדתי

1.         התובעת והנתבע הינם בני זוג לשעבר שנישאו ביום 5.12.71 והתגרשו ביום 16.7.2002.

2.         במהלך נישואיהם, נולדו לצדדים שלושה ילדים שהצעיר שבהם, ע. ז"ל יליד 28.1.79,          סבל משיתוק מוחין והיה חסוי עד לפטירתו ביום 30.4.2010. (להלן: " ע. או החסוי")

3.         ע. ז"ל נולד נכה עם שיתוק מוחין עקב רשלנות רפואית והוכר נכה 100%. במסגרת תביעת נזיקין שהגישו ההורים נגד קופת חולים כללית, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, לפיו תשלם קופת החולים לע. סך של 750,000 ש"ח בצירוף סך של 75,000 שכר טרחה, לסילוק תביעות נזיקיות עתידיות של ע. כלפי קופת חולים.     

            ההסכם נחתם ואושר ביום 5.9.88 בבית המשפט המחוזי בירושלים. 

4.         ביום 30.10.95 מונה עו"ד י. מנדלסון אפוטרופוס לרכוש החסוי.

5.         התובע והנתבעת הינם בעלים במשותף, בחלקים שווים בבית מגורים בגן יבנה הידוע גם כחלקה 72 בגוש 556 (להלן: " הבית").

6.         הנתבע עזב את הבית בשנת 1992-1993 והתובעת המשיכה להתגורר בבית יחד עם בנה החסוי עד לפטירתו ביום 30.4.2010 וממשיכה להתגורר בנכס עד היום.

7.         בשנת 1990 רכש הנתבע מחברת XXXXXX מגרש בXXXXX. מימון הרכישה היה מחשבון הצדדים, כספי החסוי והלוואות (להלן: " המגרש"). המגרש נמכר ע"י כונסת נכסים מטעם בנק דיסקונט והרישום ע"ש הקונה הושלם בשנת 1995 (נסח טאבו נספח א' לתצהיר הנתבע).

8.         משהוברר, כי ההורים משכו כספים מחשבונו של בנם החסוי לצורך רכישת המגרש ובנית בית, הגיש עו"ד מנדלסון, האפוטרופוס לרכוש החסוי, תובענה נגד ההורים לבית המשפט המחוזי בת.א. 801/92 להשבת כספי החסוי.