תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה - ערעור כנגד גובה הפיצוי שנפסק למערער בראשי הנזק השונים

השופט א' ריבלין:

1. המערער, יליד שנת 1947, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 23.11.1994. תאונת הדרכים
הוכרה גם כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[, תשנ"ה-1995,
הואיל והמערער היה בדרכו הביתה ממקום עבודתו בעת התרחשות התאונה. בעקבות התאונה
אושפז המערער בבית חולים למשך 61 יום. עיקר הפגיעה נגרמה למערער בברך רגלו הימנית
שם סבל משבר מרוסק. הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה למערער נכות צמיתה
בשיעור %20 בגין הפגיעה בברכו, וכן %10 נכות נוספים לפי תקנה 34)ב( לתוספת לתקנות
הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה(, תשט"ז-1956, בשל סימנים
אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר
העבודה של המערער. נכותו הרפואית הכוללת של המערער, כפי שנקבעה על ידי הועדה שליד
המוסד לביטוח לאומי, ולאחר שקלול, עומדת על שיעור של %28 לצמיתות, ולאחר תוספת לפי
תקנה 15 לתקנות האמורות, עומדת על %42 לצמיתות. בית המשפט המחוזי )שלא הביא בחשבון
את התוספת לפי תקנה 15( קבע כי פגיעתו התפקודית של המערער עומדת על שיעור של %35,
הואיל והמערער סבל מבעיות בריאות שונות עובר לתאונה ובית המשפט הניח כי הפגיעה