תאד"מ 51840-01-24 אמן נ' אבו היכל ואח'

מונחת לפניי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו עקב התנגשות עם רכב הנתבעים.

על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש ספטמבר 2023 נסע התובע עם רכבו במנהרת הראל מבשרת ציון בירושלים לכיוון מערב. בעודו נוהג בנתיב הימני, צד ג' עקף רכבים ופגע ברכבו מאחור, הטיחו לעבר קיר המנהרה וכתוצאה מהתאונה רכבו הושבת כליל. התובע פנה לשמאי שהשיב כי הרכב סופו לפירוק וצירף העתק רישיון הרכב הניזוק (לפירוק), העתק תשובה של השמאי וכן העתק מתיק המשטרה לרבות תמונות. יצוין כי תשובת השמאי ניתנה במסגרת הודעת וואטצאפ, עת התובע שלח לו 7 תמונות ובכללן רישיון הרכב ותמונות הרכב ממקום האירוע והלה השיב לו "כמובן שזה טוטללוס רק יהיה בטוח יותר אם תואיל לשלוח לי את רישיון הרכב". על פניו נראה כי זה המשך של שיחה קודמת שיכול ונעשתה טלפונית, ולאחר מכן נשלח לשמאי המדובר מר חמזה (מספר טלפון נייד מופיע בראש התכתובת, והוא נשאל "שלום זה חמזאה שמאי?" אשר השיב בחיוב, כשלא ברור מי שלח את ההודעה לשמאי ובאיזה תאריך) רישיון הרכב ומחירון הרכב בהקלדה שנת ייצור 2014, שברולט אורלנדו גרסה 2.0 טורבו דיול LT +אוטומט 29,400 ₪ (לא ברור מאיפה המחירון שצורף רק עם "השורה התחתונה" בוואטצאפ, כאשר שנת הייצור של הרכב מושא התביעה הוא 2012). כן צורף כנספח לכתב התביעה מחירון לוי יצחק מיום 1.9.21 ושם לכאורה צוין 31,000 ₪ לשנת 2012 אולם לא ניתן לדעת אם מדובר באותם נתונים למעט כך שמצוין שברולט אורלנדו LT (1990) דיזל אוטומט 163 כ"ס 7 מקו', כאשר התאריך המצוין בצידו הוא 1.9.21 והרכב נרכש על ידי התובע לכאורה ביום 1.9.23, בעוד התאונה התרחשה ביום 2.9.23. צורף זכרון דברים בכתב יד לרכישת הרכב כאמור מיום 1.9.23 שם התובע מציין כי הוא קונה את הרכב מספר רישוי 6082678 (הרכב מושא התביעה) ממר אורי שמעוני בסכום של 22,000 ₪ והעברת הבעלות ביום 3.9.23 על חשבון הקונה. אעיר כבר עתה, כי לא ברור הכיצד אם שווי הרכב לגישת התובע הוא בסך של 29,400 ₪ ורכש את הרכב בסך של 22,000 ₪, הוא עותר לחייב את הנתבעים בסך של 35,000 ₪ - 31,000 ₪ מחירון הרכב בעת התאונה. כך גם בנוגע לחיוב בעלות נסיעות בסך של 1000 ₪ (עת אין אסמכתא הן לעצם שימוש בתחבורה ציבורית או השכרת רכב חלופי והן בנוגע לסכום, הגם שהתובע תיאר כי הוא רכש רכב 7 מקומות משיש לו ארבעה ילדים (עמו"ש) והוא מצא עצמו חייב את הכסף ונדרש למעשה לרכוש עוד רכב בשביל הילדים עת הוא בינתיים בלי רכב ולא מתנייד – עמ' 15, ש' 35-39) וכן 3000 ₪ עוגמת נפש, עת ידוע שבתיקים מסוג זה לא נהוג לפסוק עוגמת נפש. שכן, עגמת הנפש גלומה בפיצוי אלא אם עגמת הנפש הוכחה באופן המחריג את הכלל. לא אחת נקבע כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. אף אם אירוע מסוים עשוי לגרום לאי נוחות ואכזבה, אין די בכך כדי לבסס עוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי (ראו למשל תק 9870-08-15 גיל נויהאוז נ' טלקאר חב' בע"מ (11.7.2016)). רוצה לומר, כי עוגמת הנפש היא דבר שהוא מובנה בתביעות מסוג זה של תאונות "פח בפח" ובראייה הכלכלית המצרפית אינה נפסקת, אלא אם כומתה עוגמת נפש באופן שהוא בגדר החורג מהסביר. הדבר נכון גם לטרחה ובזבוז ימי עבודה בסך של 2000 ₪ שאף הוא נתון שלא הוכח.

על כן, הסכום עומד על סך של 31,000 ₪ אולם בשים לב למועד התאונה הרי שהסכום עבור שווי הרכב אמור להיות מופחת יותר, כאשר הנתון שצוין בהודעה צדדית בוואטצאפ לפיו שווי הרכב הוא 29,400 ₪ הוא ביחס לרכב משנת 2014 ולא משנת 2012, כך שגם מטעם זה יש להניח שהסכום הוא מופחת יותר, והרכב עצמו נרכש בסך של 22,000 ₪, כך שעל התובע להוכיח ולתבוע את הפסדו בפועל.

מכל מקום, נכון למועד הגשת כתב התביעה, לא צורפה כל חוות דעת שמאי ואין להודעת ווטאצאפ של השמאי הנטען שאף לא נשאה תאריך – ככל שמדובר בשמאי משלא ידוע מי הכותב ומי בצד השני, עת הסתמך על תמונות בוואטצפ, והעריך כי מדובר בטוטל לוסט – כל משמעות שניתן להסתמך עליה לצורך החיוב כחיוב עצמאי. אומנם מצוין ברישיון הרכב שהוא בפירוק ויש להניח שהוכרז ככזה (ככל שאכן נבדק פיזית על ידי שמאי) לאחר שדווח למשרד התחבורה על ידי שמאי שבדק את הרכב, משיש הכרח לבדוק את הרכב טרם הכרזתו ככזה, ואם התאונה התרחשה בחודש ספטמבר 2023 והתביעה הוגשה בחודש ינואר 2024, היינו כשלושה חודשים לאחר מכן, אך לא ברור כיצד לא צורפה חוות דעת שמאית התומכת בכך.

ודוק; התובע צירף חוות דעת שמאית רק לאחר כמעט שנתיים ממועד הגשת התביעה, בחודש אוקטובר 2025, וזאת אף ללא בקשה להתיר צירוף ראיה מאוחרת בשים לב לכך שעסקינן בהליך של סדר דין מהיר בו מתנהל גילוי מסמכים מוקדם, כמו גם לא סיפק הסבר מדוע רק באותו שלב הומצאה חוות דעת שהיא הבסיס לתביעה לפיצוי בגין נזק, ויש לצרפה עם הגשת התביעה. מנגד, עסקינן בהליך אזרחי והנתבעים (לשם הנוחות יכונו גם "הנתבעת" משחברת הביטוח היא אשר ייצגה את הנתבעים ושימשה עבורם "פה") לא התנגדו אלא אך ביקשה לחקור את השמאי. על ממצאי חוות הדעת והשלכותיה, עוד נדון בהרחבה.

הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה. לטענתם אין יריבות בין התובע לבין הנתבע 2 הואיל והנתבע 2 אינו בעל הרכב הפוגע אלא אך ישב ליד הנהג, כאשר גם התובע עצמו אינו בעל הרכב הרשום. נטען כי יש לייחס לנהג רכב התובע אשם תורם בשיעור מלא לקרות התאונה הואיל ובלם בלימה פתאומית באמצע הכביש. אשר לגובה הנזק, נטען כי חוות הדעת לא נערכה כנדרש לפי סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש) , התשל"א-1971 ועל התובע להציג את חוות הדעת המקורית ובמלואה וכי על עורך חוות הדעת להתייצב לחקירה נגדית בפני בית המשפט.

בסיכומיה טענה "הנתבעת" כי יש לדחות את התביעה הואיל והתובע אינו הבעלים הרשום של הרכב במועד התאונה ואין בצירוף הבעלים כתובע בתיק במעמד הדיון כדי לשנות זאת, כאשר אין כל אינדיקציה שהתובע זכאי לקבל את הפיצוי במידה והבעלים של הרכב זכאי לקבל.