גלבוע נ' אליהו

תקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת - בתובענה בדיון מהיר כדלקמן: "פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זולת אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת משום שיש בפסק הדין חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים אחרים". (הדגשה של הח"מ).

לאור האמור, פסק הדין הנו בהתאם לתקנה הנ"ל.

רקע ועיקר טענות הצדדים:

לפניי תביעה ותביעה שכנגד.

לטענות התובע, עורך דין במקצועו, הוא ייצג את הנתבע בשני הליכים משפטיים: האחד- תביעה לפינוי וסילוק יד. והשני- ייצוג בעסקת מכר לרכישת דירת מגורים, אשר הייתה נשוא ההליך המשפטי הראשון.

ההליכים המשפטיים הסתיימו בהסדר גישור, אשר קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת התקשרות זו, התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לתשלום שכר הטרחה, לתשלום בונוס, וכן באשר לאופן ניהול עסקת המכר.

לטענת התובע, ביום 18.9.2019 נחתם בין הצדדים הסכם שכ"ט מחייב, אשר במסגרתו התחייב הנתבע לשלם לו סך של 17,500 ₪ בגין ייצוגו בהליך הפינוי, וסך של 25,000 ₪ בגין ייצוגו בעסקת המכר. הצדדים הסכימו על מנגנון בונוס, לפיו יהא התובע זכאי לתשלום נוסף ככל ויצליח להביא לרכישת הדירה.

לטענת התובע, חרף קיום התחייבויותיו במלואן, שילם לו הנתבע 13,500 ₪ בלבד, תוך התחייבות חוזרת ונשנית להשלים את יתרת התשלום עם קבלת כספים מהבנק הממשכן. התובע טוען, כי הנתבע הפר התחייבות זו, נמנע מתשלום יתרת החוב, התחמק מפניותיו וזאת בניגוד לחוזה שנחתם ביניהם.

עוד טוען התובע, כי במסגרת ייצוגו פעל בנחישות, במיומנות ובמסירות, הביא לסיום ההליך בהסדר גישור, וסלל את הדרך לרכישת הדירה במחיר של כ 1.2 מיליון ₪ , מחיר הנמוך משמעותית ממחירי השוק באותה עת. לטענתו, הנתבע פיטר אותו בשלב מתקדם של ההליך, בסמוך להשלמת העסקה, מתוך מטרה ברורה להימנע מתשלום יתרת שכר הטרחה והבונוס, ולפיכך, עותר לחיוב הנתבע בתשלום בסך של 30,925 ₪.

לטענות הנתבע, הוא אינו כופר בעצם ההתקשרות החוזית, אך טוען כי מילא את התחייבויותיו הכספיות במלואן, ואף שילם לתובע סכום עודף. לטענתו, התובע הציג בפניו מצגים מטעים בדבר אפשרות לרכישת הדירה במחיר נמוך בעשרות אחוזים ממחיר השוק, מצגים אשר לא התממשו בפועל.