תאברי נ' אסקוב ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי הוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכב שבבעלות התובע, רכב מסוג פולקסווגן מ.ר 85-985-25, בגין תאונת דרכים מיום 30.12.11 שארעה עם רכב מ.ר 58-053-10 שהיה נהוג על ידי נתבע מס' 1 ומבוטח על ידי נתבעת מס' 2.

בגין אותה תאונה הוגשה תביעה נוספת לבית המשפט בבית שאן (תא"מ 34301-03-12) על ידי הנתבעים אשר תבעו את התובע וחברת הראל, מבטחת הרכב, בגין הנזקים שנגרמו להם בעטיה של התאונה. כב' השופטת אינעם דחלה שרקאוי, לאחר ששמעה את טענות הצדדים, הכריעה בתביעה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, וקבעה כי, הנתבעים שם, אחד מהם הוא התובע כאן, יישאו בנזקים שנגרמו לתובע שם, מר אמיל איסקוב, בעל הרכב, בשיעור של 80% מהנזק הישיר.

בנסיבות אלה, הגיעו הצדדים בתיק זה להסכמה לפיה, השאלה שתוכרע על ידי בית המשפט היא ביחס להשפעת חלוקת האחריות שנקבעה בפסק הדין הנ"ל על התיק דנא והאם מקימה היא לתובע עילת תביעה.

בשאלה זו, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב, וצירפו פסיקה התומכת כל אחד בטענותיו הוא.

התובע סבור כי, פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת שרקאוי מחלק למעשה את האחריות המוטלת על כל צד לתאונה, כך שיש לפסוק לו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה בהתאם לחלוקה זו. לעומת זאת, סבורים הנתבעים כי, דינה של התביעה לסילוק מחמת השתק פלוגתא נוכח קביעותיה של כב' השופטת. לטענתם, התובע אינו זכאי לפיצויים כלשהם בגין התאונה שכן, לא נקבעה בפסק הדין רשלנות תורמת מצד הנתבע וכי, אשם תורם כשלעצמו אינו מקים עילת תביעה עצמאית בנזיקין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובסיכומיהם, לרבות האסמכתאות שצורפו, הגעתי למסקנה לפיה, דין התביעה להידחות.

ראשית, אתייחס לטענת הנתבעים לעניין השתק פלוגתא ואעיר כי, דינה של טענה זו להידחות לאור העובדה שפסק הדין שניתן בתביעה המקבילה, ניתן בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, וככזה הוא אינו מספק תשתית עובדתית ומשפטית כדי ליצור השתק פלוגתא.

לגופו של עניין, נקודת המוצא בענייננו, כפי שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין היא, שאכן אשם תורם אינו יוצר כשלעצמו עילת תביעה שהרי, ביסודו משמש האשם התורם כטענת הגנה מפני החובה לפצות את הניזוק מפני נזקיו. כפי שנקבע בת"א 56522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שלו ברוך, ניתן ביום 14.4.05 (פורסם בנבו) "כאשר נקבע אשם תורם, אין הדבר משנה את רמת האחריות של המזיק, אלא את שיעור הפיצויים שישולמו". עוד קובעת הפסיקה כי, על מנת שאשם תורם יביא ליצירת אחריות נדרש התובע להוכיח את כל היסודות הדרושים ליצירת האחריות בנזיקין, כך שהשאלה שבמחלוקת תיק זה תלויה בנסיבותיו של כל עניין ועניין.

מן הכלל אל הפרט, לא שוכנעתי כי בענייננו הרים התובע את הנטל להוכיח קיומה של עוולת הרשלנות מצד הנתבעים, ולא ניתן לקבוע זאת על יסוד פסק הדין שניתן בתביעה המקבילה.

כב' השופטת שרקאוי קבעה בפסק דינה בזו הלשון :

"לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והנספחים, ושמעתי את הנהגים, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,886 ₪ (80% מהנזק הישיר) בצירוף שכר טרחת עו"ד..........."

מצאתי כי, מקביעה זו אין ללמוד באיזה אשם מדובר, אם באשם תורם בו עוסק סעיף 68 לפקודת הנזיקין שאינו יוצר אחריות, או שמא עסקינן באשם יוצר אחריות בגינו ניתן לתבוע. כאמור, על מנת ליצור אחריות מקביעה של אשם תורם יש להוכיח באופן פוזיטיבי אחריות בנזיקין, אלא שמפסק הדין הנ"ל לא ניתן לומר באופן חד משמעי כי, מוטלת אחריות בשיעור של 20% על נהג הרכב הנתבע בגין רשלנותו.

כאן המקום להעיר כי, פסק דינו של כב' השופט קולה (תא"מ 4424/06) אליו הפנה התובע בסיכומיו, אינו תואם למקרה דנן, שם אוחדו שתי תביעות הדדיות שהוגשו ונקבעה אחריותו של כל צד, באופן כזה או אחר, לקרות התאונה.

לסיכום, משנקבע כאמור כי אשם תורם אינו יוצר בהכרח עילת תביעה עצמאית, ומאחר ומצאתי כי התובע בענייננו לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את עוולת הרשלנות, אני מוצא לנכון לדחות את התביעה.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: