תא"ק 9985-09 עיריית י-ם נ' תמך בניה ופיתוח בע"מ ואח'

בפני בקשה לביטול ספק דין שניתן בהיעדר.

המבקש טוען בתצהירו כי כתבי בי-הדין לא הומצאו לידיו וכי מזה שנים רבות אינו מתגורר בכתובת אליהם נשלחו כתבי בי-הדין כאמור. למבקש נודע אודות ההליך דנן רק ביום 19.11.13 בעקבות עיקול שהוטל על חשבונו.

לגופו של עניין טוען המבקש כי חרף הרישום ברשם החברות, הוא אינו עוד בעל מניות אצל המשיבה 2 שכן העביר את המניות לחברת אד"ן, אשר זו, באמצעות מנהליה, ניהלה את כל ענייני המשיבה 2, לרבות עניינים כלפי התובעת (להלן: "המשיבה 1").

בתגובתה מעלה המשיבה 1 כי, עד היום רשום המבקש כבעלים של 99 מניות במשיבה 2 (מתוך 100) ואילו אשתו בעלת המניה הנותרת. המשיבה הסתמכה על הרשום ברשם החברות וכן על הרשום במשרד הפנים בהגישה תביעה זו ובשליחת כתבי בי-הדין, ובמידה והמבקש לא עדכן את הרישומים כאמור, אין לו להלין אלא על עצמו. כמו כן, בהתאם לסעיף 15(ג) להסכם אותו מצרף המבקש, עולה כי המבקש כלל לא העביר את מניותיו בחברה.

מנגד טוען המבקש כי מאחר שהמשיבה 1 לא חולקת על טענתו כי לא קיבל את כתבי בי-הדין ולאור העובדה שלא צרפה אישורי מסירה המוכיחים את טענתה כי נשלחו, יש לקבל את טענתו לאי-המצאה כדין. הרישום ברשם החברות הינו דקלרטיבי בלבד ואין לו תוקף קונסטיטוטיבי (ראה סעיף 40 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

אין לכחד כי למתן פסק דין בהיעדר עלולות להיות השלכות משמעותיות לבעל הדין שכנגדו ניתן פסק הדין, זאת מבלי שהתובענה התבררה במלואה ובלא שניתנה לבעל הדין הזדמנות להוכיח טענותיו. על כן, השימוש בסנקציה זו יישמר לעיתים קיצוניים בלבד, בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם.

במקרה דנן, לאחר עיון בטענות הצדדים, הואיל והמשיבה לא צרפה אישורי מסירה וכן לא חלקה על עצם אי-קבלת כתבי בי-דין על ידי המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה המצאה כדין.

לנוכח האמור, בהתאם לתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובשים לב שבית המשפט מעדיף בירור מחלוקות לגופן על פני מתן פסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים דיוניים של מי מבעלי הדין, אני מורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

הנתבע יגיש כתב הגנה בתוך 30 יום, מיום מתן ההחלטה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.