תא"ק 9537-04-11 עמותת בית התנועה כ"ה בשבט תשע"ה,להסתדרות פא"י בני ברק נ' מאירוביץ ואח' 14 בפברואר 2015

1.התובעת היא בעליו הרשום של בנין בן שתי קומות ומרתף ברחוב ירושלים מס' 6 בבני-ברק. בקומת-הכניסה נהגה התובעת להפעיל, לסירוגין, מקום-תפילה ואולם לפעילויות שונות. הנתבעים השתלטו שלא כדין על הקומה הזו והם שוללים מן התובעת לנהוג בה מנהג-בעלים. את התובענה להורות על סילוק-ידם מן המקום יש לקבל.

הרקע

2.קודם שנרשמה בכינויה דהיום – "עמותת בית התנועה להסתדרות פועלי אגודת ישראל, בני ברק (עמותה רשומה)", הייתה התובעת במשך שנים רבות אגודה עות'מאנית. שמה היה "אגודה לבנין בית התנועה להסתדרות פא'י בבני ברק". בשנת תשכ"ח-1968 רכשה האגודה – בקיימה את הייעוד הנגזר מן השם – את הבנין הנדון. הבית נועד לשמש בסיס לפעילות האגודה כתנועה חברתית, בהשפעתה של תנועת "פועלי אגודת ישראל" הארצית (גם אם ללא כפיפות משפטית לתנועה זו). במרוצת השנים ידעה האגודה עליות ומורדות. פעילים ומנהיגים התחלפו. רשם האגודות השיתופיות הורה על מחיקתה לפי סעיף 62 לחוק העמותות, תש"ם-1980. גם הסתדרות פא"י הארצית עברה שינויים ניכרים, עד כי יש הטוענים כי אינה קיימת עוד. בכל זאת, הוסיף הבית לפעול, בניהולו של סניף פא"י המקומי ובמאמציהם של חברי ההנהלה של הסניף. המקום שימש לתפילה. התקיימו בו פעילויות קהילתיות. נערכו בו אירועים תורניים וחברתיים.

בחלק מקומת-המרתף של הבית, ששימשה קודם לכן דירת-מגורים, מיקמה האגודה את משרדיה. הרב יהודה נחשוני ז"ל, מראשי פא"י וממובילי המהלך להקמתו של הבנין, התיר כבר בשנים הראשונות לכינון הבית את השימוש ביתרת הקומה לקבוצה של מתפללים, שנאלצה לעזוב מקום אחֵר, של "צעירי אגודת ישראל", ותרה אחר בית-תפילה. משנת תש"ל-1970 לערך הפעילה קבוצה זו בַּמרתף בית-כנסת ושמו "ירושלים". נתבע 1, תחילה לבדו ואחר כך בשיתופו של נתבע 2, שימש גבאי בבית-הכנסת הזה. חברי הקבוצה השקיעו ממון רב ומאמץ בשיפוצו של החלל שהועמד לרשותם. נתבע 2, מר יצחק זילבר, סיפר בעדותו:

"היינו ציבור של 25 מתפללים שעזבנו איזה מקום, על ידי לחץ, וחיפשנו מקום להתפלל, והיינו מפוזרים, ובאיזה יום אחד, אחד מהקבוצה שלנו פגש את הרב נחשוני ושאל אותו אם הוא יכול לעזור לנו. הוא אמר: 'כסף לא תקבלו ממני, אבל יש מבנה מתחת לבניין הגדול שבנו שהשחילו עמודים דרך המבנה הישן מהתקרה לתוך האדמה, תשפצו את זה וזה יהיה שלכם'. והתפללנו שם, ואחר כך גם הגיע קבלן, איש עבודה, שיפץ את המקום הזה, ובמקום חורבה משופצת זה נהיה בית כנסת יפה. אנחנו בתחילה עשינו שיפוץ רק כדי שנוכל להיכנס, ואחר כך קיבלנו [את המקום]. אחד המתפללים היה איש בנייה, והוא עשה מזה בית כנסת מפואר, החליף בלטות והכול. הייתי גבאי בבית הכנסת הזה 40 שנה" (פרוטוקול מיום ז' באדר ב תשע"ד, 9.3.2014, בעמ' 57, ש' 6-1 ו-14; עמ' 58, ש' 16-15).

אולם, המצוי בקומת-הכניסה של הבית והוא נושא-דיוננו, שימש את האגודה בשבתות ובמועדי-ישראל לתפילה. בין שיְכונֵה כך ובין שלא, באותם מועדים היה המקום בית-כנסת, שפעל בנפרד מזה אשר בקומת-המרתף. בימים אחרים נוצל האולם לאירועים, לכנסים וללימוד. על מקצת שנעשה בו סיפר בעדותו חבר התובעת וגזברה דהיום, מר ברוך ברונר:

"היו פעילויות שונות, פעילויות שוטפות, היה ביום השנה של הרב מלובלין התכנסות והתכנסות ביום העצמאות לתפילה חגיגית באולם בית הכנסת, משהו שמבטא את רוח בית הכנסת. אמירת הלל. היו פעילויות בטו' בשבט, גם פעילויות שמחוץ לבניין מהבניין, קמחא דפסחא. הכול התנהל תחת מעטפת העמותה והסניף, שהיה פעיל. זה בית כנסת, לא אמורות להתנהל שם פעילויות למעט פעילויות של הסניף. כשהסניף היה צריך את אולם בית הכנסת לשימושים שלו, הוא השתמש באולם בית הכנסת כמקום התכנסות לכל מיני צרכים, הספדים, פעילויות של הסתדרות העמותה. עשינו מה שהיינו צריכים לעשות במסגרת הסניף והשתמשנו באולם לפעילות. כל הפעילויות שלנו, דהיינו כל ההתעסקויות שלנו, כל הזדמנות שהיינו צריכים את האולם לצורכי המפלגה והסניף בבני ברק והחברים, התנהלו מהאולם" (עמ' 11, ש' 28-25; עמ' 12, ש' 7-1).

על מעמד ופעולה כדין

3.עם השנים נטל לידיו את המושכות הרב גרשום הרפנס ז"ל. עד לפטירתו מילא הרב המנוח תפקיד פעיל במזכירות של סניף פא"י (עמ' 30, ש' 11). מעמדו כיושב-הראש של הנהלת הסניף נתאשר בהליך של בחירה כדין (עמ' 11, ש' 8-7 וש' 23-17; עמ' 20, ש' 20-19). לפי תצהירו-שלו שימש הרב הרפנס בתפקיד יושב-הראש משנת 1987 (הפִסקה הראשונה לתצהיר). הוא פקד את משרדיה של מזכירות הסניף באורח קבע וטיפל בעניניה (שם, בעמ' 13, ש' 5-3). הוא נטל חלק בבנייתם של שני בתי-הכנסת, שפעלו בקומת-הכניסה ובקומה העליונה של הבית (עמ' 14, ש' 4-3). הוא ניהל את התקציב (שם, בש' 17-16). הוא עסק בפלישה, שפלש אחֵר אל המקרקעין (עמ' 28, ש' 5). "רוח פא'י זה היה גרשום הרפנס, היו'ר, מה שהחליט עשינו לפי רוח פא'י" (עמ' 38, ש' 15). "כמה שנים אתה מטפל בנכסי [התובעת]", הוא נשאל בדיון בבקשה לסעד זמני והשיב: "עשרים שנה" (פרוטוקול מיום י"ג בניסן תשע"א, 17.4.2011, בעמ' 3, ש' 6). בפרוטוקולים, שהגישו הנתבעים דווקא, מופיע הרב כחבר בתובעת. "במהלך השנים המזכירות התנהלה בצורה מסודרת, בירוקרטית", הוסיף מר ברונר בהתייחס לטיב הפעילות (פרוטוקול תשע"ד-2014, בעמ' 11, ש' 3-2).

אכן, מן הראיות שבפניו של בית-המשפט עולה כי הרב הרפנס, עליו השלום, היה הרוח החיה מאחורי ניהולו של הבית, אפילו בעת שבה הייתה האגודה לא פעילה. כך לאורך שנים, עד לפטירתו. בכל זאת, לא כל מעשיו נענו באמירת "הן". מר גרינברג סיפר בעדותו כי רצונו של הרב לצרף פלונים לפעילות הסניף נתקל בהתנגדות וסוכל בידי חבריו (עמ' 43, ש' 26-16).