תא"ק 93334-98 עיריית בת ים נ' ביטון ואח'

בפניי מונחת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ובמעמד צד אחד בשנת 1998.

לטענת המבקשת, רק בחודש פברואר 2012 נודע לה כי נפתח ומתנהל כנגדה תיק הוצאה לפועל בגין פסק דין משנת 1998. הדבר נעשה במסגרת המצאת אזהרה סטנדרטית של הוצאה לפועל לחייב רק ביום 2.2.2012, כ-13 שנים לאחר פתיחת התיק בשנת 1999. המבקשת טוענת כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לה. לדבריה כתובתה שנרשמה על גבי כתב התביעה לא הייתה הכתובת בה התגוררה המבקשת באותה העת והדירה הייתה מושכרת לצד ג' לפחות שנה קודם להגשת התביעה. המבקשת מציינת כי לא נעשתה כל פעולה מצד המשיבה לשם גביית החוב כל אותם בשנים, לא ביידוע החוב ולא בקידום גבייתו והמבקשת לא ידעה כי מתנהל נגדה הליך כלשהו. המבקשת ובעלה הינם הבעלים של הדירה ברח' רבינוביץ ישר 16 בבת ים. בני הזוג השכירו את דירתם למידילי רונית בהתאם לחוזה שכירות מיום 25.10.96 עד ליום 25.11.97. השוכרת שילמה את הארנונה ישירות לידי העירייה לאחר שניתנה למשיבה הודעה על כך והראייה היא כי המשיבה קיבלה את השיקים ישירות מידי השוכרת. השיקים הנ"ל ככל הידוע למבקשת לא נפרעו בסופו של דבר. אי לכך תבעה המשיבה את המבקשים ביחס ל- 3 השיקים שלא נפרעו. לימים נודע למבקשת על החוב באמצעות העירייה וכשפנתה המבקשת אל המשיבה על מנת להסדירו הוסבר לה כי עליה לשלם סך של 500 ₪ הוצאות שכ"ט עו"ד המשיבה וכי כל עניין החוב יטופל ישירות מול השוכרת. המבקשת מעולם לא התחמקה מהמשיבה ואף שילמה עבור שכ"ט עו"ד.

לטענת המשיבה, מדובר בתביעה לתשלום דמי ארנונה אשר הוגשה כנגד המבקשים כמחזיקים בדירה. המבקשת טוענת כי היא ובעלה מעולם לא הוזמנו לדיון ומאידך טוענת היא כי לאחר קבלת התביעה פנה בעלה לבאת כוח המשיבה כדי להסדיר את העניין ואף שילם לה את שכר טרחתה, והרי שמדובר בטענות סותרות. המבקשים הם הרשומים מאז ועד היום כמחזיקים בדירה זאת הואיל והם לא דיווחו במועד על כניסתה של השוכרת לדירתם על מנת שתירשם כמחזיקה בה ואף לא צרפו לבקשתם כל ראשית ראייה כי עשו כן. אין למבקשת סיבה כלשהי למחדלה לאי הגשת בקשת רשות להגן במועד או בכלל וברור כי המבקשת ניסתה לחפש סיבה כלשהי למחדל זה. כתב התביעה הומצא לידי המבקשים כדין ואף אישור המסירה נחתם. התצהיר המצורף הינו של הנתבעת 1 ואילו בעלה הנתבע 2 נמנע מלהביא תצהיר מטעמו לתמיכה בעובדות הבקשה. שתיקתו הינה שתיקה רועמת. בתצהיר שצירפה המשיבה מצהירה ב"כ המשיבה כי מעולם לא פטרה את המבקשים מחובתם כלפי המשיבה אך ציינה כי במידה והשוכרת תשלם כל סכום עבור דמי הארנונה, סכום זה ינוכה מחובותיהם.

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה מן הטעמים שיפורטו להלן: א. הארכת מועד שנקבע בחיקוק בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, על המבקשים היה להגיש את בקשת הביטול בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה לידיהם. על אף טענת המבקשים כי פסק הדין וכתב התביעה לא נמסרו לידיהם מעולם, מצוי בתיק אישור מסירה מיום 2.10.1998 הנחזה להיות חתום בחתימת המבקשים. למבקשים אין בסבר המניח את הדעת לנוכח השיהוי הניכר משנת 1998 עד לשנת 2012, עד הגשת בקשת ביטול פסק הדין. ובאין כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור, כנדרש בתקנה 528 לתקנות, אזי אין מקום להאריך את המועד שנקבע בחיקוק להגשת הבקשה.

ב. ביטול מחובת הצדק נראה כי אין מקום להורות על ביטול מחובת הצדק. אומנם טענת המבקשים היא כי לא התגוררו בכתובת אליה בוצעה המסירה בבת ים, אך עיון בתיק מעלה כי המסירה בוצעה אל כתובת המבקשים ביבנה ואישור המסירה אשר נשלח לכתובתו של המבקש ביבנה נחזה להיות חתום בחתימתו. יתר על כן, בהתאם לתגובת המשיבה, עיריית בת ים, המבקשים הם הרשומים מאז ועד היום כמחזיקים בדירה זאת הואיל והם לא דיווחו במועד על כניסתה של השוכרת לדירתם על מנת שתירשם כמחזיקה בה ואף לא צרפו לבקשתם כל ראשית ראייה כי עשו כן. המבקשים אף לא צירפו תדפיס ממרשם האוכלוסין המפרט את כתובתם בעת המסירה. ראייה הנמצאת בחזקתם והיעדר צירוף מסמך כמעין זה עומד לחובתם. ג. ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט בחינת סיבת מחדלם של המבקשים להגשת כתב הגנה במועד מגלה כי אין בפי המבקשים סיבה מניחה את הדעת ו/או מוצדקת לאיחור בהגשת כתב הגנתם. למרות שכתב התביעה נמסר לידיהם בחרו שלא להגיש כל בקשה או כתב הגנה לתיק בית המשפט. התנהגות המשיבים בעצם כך ששילמו תשלום כלשהו למשיבה בגין טיפול בחוב זה מהווה הודאה מצדם לגבי אחריותם לחוב הארנונה הקיים מול המשיבה. היעדר תצהיר מטעם המבקש החתום על אישור המסירה שומט את כל תכליתה של הבקשה והטענות הנטענות בה לגבי אי מסירת כתב התביעה. יתר על כן, לא מצאתי בבקשה כל סיכויי הצלחה כנגד התביעה, שכן באין תיעוד על העברת הרישום והחזקה בדירה לשוכרת אזי משמשים הם כמחזיקים הרשומים וחבים בכל חובות הארנונה והמיסים בכלל בגין דירה זו. באין סיכויי הגנה אין מקום להורות על ביטול פסק הדין.

לאור האמור לעיל, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח אשר יועברו למשיבה באמצעות בא כוחה מתוך הפיקדון המצוי בתיק. יתרת הפקדון תועבר אף היא למשיבה על חשבון חובם. הליכי הביצוע וההוצאה לפועל של פסק הדין ישופעלו כסדרם.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ה, 09 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.