תא"ק 9062-04-14 בלו מרבל בע"מ נ' רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ

השאלה הדורשת הכרעה

1.האם יש מקום לתת למבקשת/הנתבעת (להלן: "המבקשת") רשות להגן כנגד התביעה על סך של 14,000,000 מיליון ₪ אשר הוגשה נגדה על ידי המשיבה/התובעת (להלן: "המשיבה"), תביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר (להלן: "התביעה")? זוהי השאלה העומדת לדיון, להלן עיקרי התביעה והבקשה אשר הוגשה על ידי המבקשת.

טענות הצדדים בכתבי הטענות

2.ביום 27/7/10 נחתם הסכם בין המשיבה, כמזמינת ביצוע העבודות, לבין המבקשת, כמבצעת העבודות (להלן: "ההסכם"). העבודות הן עבודות בנייה בפרוייקט הקרוי "Indizengof" (להלן: "הפרוייקט"), הממוקם ברח' דיזנגוף 94 בתל אביב. בהסכם נקבע בין היתר כי המבקשת תבצע את העבודות בשיטת "עד מפתח"; כי התמורה הינה "פאשולית" ועומדת על סך של 28,450,000 ₪ בצירוף מע"מ (ללא תוספות מאושרות); כי מועד תחילת העבודה חל ביום 1/9/10; מועד סיום העבודות הינו תוך 20 חודש מיום תחילת העבודות, עם תוספת של חודשיים "גרייס".

3.המשיבה טוענת כי בהתאם להוראות ההסכם היה על המבקשת להשלים את העבודות עד ליום 30/4/12, דא עקא עד ליום הגשת התביעה טרם נמסר הבניין בשלמותו; המשיבה טוענת כי טופס 4 הוצא לבניין רק ביום 9/10/13, כשנה וחצי לאחר המועד המוסכם. משכך, מפנה המשיבה את בית המשפט להוראות ההסכם הנוגעות לפיצוי המוסכם ולפיצוי בגין עיכובים בהשלמת ביצוע העבודות. לשיטתה, המבקשת הפרה את ההסכם ברגל גסה ולפיכך ולפי סעיף 27 להסכם יש לחייבה בשיעור של 10% מסכום ההסכם. בנוסף, מפנה המשיבה ל"תעריפון" הקבוע בסעיף 29.2 להסכם, שם נקבע גובה הפיצוי החודשי בגין עיכוב במסירת דירות ו/או שטח מסחרי. המשיבה טוענת כי מדובר ב – 21 חודשי איחור.

4.על פי תחשיב המשיבה הפיצוי המוסכם, ביחד עם הפיצוי בגין האיחור במסירת היחידות, בתוספת הוצאות ניהול ופיקוח ל – 21 חודשים נוספים, כל אלו מסתכמים בסך של 23,639,978 ₪. המשיבה מודה בסעיף 15.6 לכתב התביעה כי מסכום זה יש לקזז סך של 4,969,314 ₪ המהווים את יתרת התשלום למבקשת (להלן: "יתרת החוב המוכרת"), ומשכך סכום התביעה הינו 18,670,664 ₪. לצורכי אגרה הועמדה התביעה על סך של 14,000,000 ₪.

5.המבקשת הגישה בקשת רשות להגן הנפרשת על פני 26 עמודים; 192 סעיפים ו-21 נספחים. את בקשת הרשות להגן תמך תצהירו של מר משה יונה, מנהל האזור מטעם המבקשת (להלן: "יונה"). בתמצית טענה המבקשת כי התביעה הוגשה כשבועיים לאחר שהמבקשת הודיעה למשיבה על כוונתה לשלוח לה את החשבון הסופי, חשבון שאכן נשלח לאחר הגשת התביעה ועמד על סך של 22,482,565 ₪. לטענת המבקשת כתב התביעה בסדר דין מקוצר הוגש אך כדי ליצור משקל נגד לדרישה המוצדקת של המבקשת ולהקדים תרופה למכה. זה המקום לציין שאכן המבקשת הגישה כנגד המשיבה תביעה מטעמה במסגרת ת.א 3452-09-14 (להלן: "תביעת המבקשת").

6.ביתר פירוט טוענת המבקשת כי כלל לא הפרה את ההסכם; לא איחרה במסירת הפרוייקט; אם וככל שחל עיכוב כלשהו בביצוע הפרוייקט אזי נובע הוא משינויים מהותיים שערכה המשיבה בתוכניות, שינויים אשר גרמו להתמשכות העבודות מעבר ללוח הזמנים המקורי. עוד טוענת המבקשת כי בחודש אוקטובר 2013 נערך מסמך בין הצדדים במסגרתו התחייבה המשיבה לשלם למבקשת סך של 3,000,000 ₪ בתוספת מע"מ וכי בין הצדדים יתנהל הליך גישור הנדסי (נספח 10 לבר"ל). המבקשת טוענת כי חרף ההסכמות הנ"ל נותרה המשיבה חייבת סך של 1,700,000 ₪ וסיכלה את הליך הגישור.

7.בסעיפים 70-103 לבר"ל (סעיפים 42 -75 לתצהיר יונה) מונה המבקשת "דוגמאות מרכזיות לשינויים משמעותיים שנערכו בתכנון ובשיטת הביצוע על ידי המשיבה, ואשר גרמו לעיכובים ניכרים בלוח הזמנים של הפרוייקט" (להלן: "הדוגמאות"). בין היתר טוענת המבקשת כי היו עיכובים כבר בשלב בניית השלד, לנוכח תוספת קורת בטון היקפית ברצפת קומת המרתף; שינוי מהותי בשיטת ביצוע תקרת קומת החניה; שינויים בחדר הטרנספורמציה; עיכובים בשלב בגמר, ובכלל זה עיכוב בנוגע לבריכת השיקוף; אי התאמת תוכניות הבטיחות ומיזוג אויר לדרישות הרשויות; עיכובים בקבלת היתרי בניה. לשיטת המבקשת, העיכובים כולם רובצים לפתחה של המשיבה, כאחראית על מסירת התוכניות והוצאת ההיתרים, ואם וככל שנגרם עיכוב כלשהו אזי רובץ הוא לפתחו של המשיבה.