תא"ק 8923-07 עיריית י-ם נ' עבאסי ואח'

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 23.08.10.

המבקשים טוענים בתצהירם כי כתב התביעה ופסק הדין לא הומצאו לידיהם ונודע להם אודות ההליך רק בחודש יולי 2011 בעקבות עיקול שהוטל. מייד עם היוודע להם אודות ההליך דנן פנו אל המשיבה בניסיון לפתור את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט. כמו כן טוענים כי הגישו השגה למנהל הארנונה אולם טרם נתקבלה תשובתו. המבקשים מוסיפים כי הוטעו על ידי ב"כ המשיבה הואיל ואמר להם כי העניין בטיפול ועל כן לא מיהרו להגיש בקשה לביטול. לגופו של עניין, המבקשים מעולם לא היו בעלים ו/או מחזיקים בנכס נשוא תביעה זו ועל כן אין להם כל זיקה לחוב הנתבע. כמו כן, המבקש 1 רשום כמחזיק בנכס החל משנת 1974 בעוד שהינו יליד 1980.

בתגובתה טוענת המשיבה כי כתב התביעה נמסר למבקשים כדין. המבקשים ידעו על התביעה וחרף כך, הגישו התנגדותם באיחור רב מבלי להעלות כל טענה שיש בה כדי להצדיק מחדלם זה.

בתשובתם לתגובה מעלים המבקשים כי המשיבה נתלית בטענות פרוצדורליות מבלי להידרש לטענות המהותיות, בעוד שהיא בעצמה הגישה תגובתה באיחור של 11 חודש בלא שצרפה בקשה למתן אורכה כנדרש. המבקשים עומדים על כך שכתבי בי-הדין לא הומצאו כדין שכן 3 מאישורי המסירה אינם חתומים, הרביעי מזויף ואין כל תצהיר כתמיכה לאישורי המסירה. כמו כן מאישור המסירה למבקש 3 עולה כי נמסר לבן דודו ואין זו מסירה כדין.

אין לכחד כי למתן פסק דין בהיעדר עלולות להיות השלכות חמורות על בעל הדין שפסק הדין ניתן כנגדו, זאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו יישמר למקרים קיצוניים בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם כלל לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה. לא כך המקרה דנן.

במקרה דנן, הואיל והמשיבה לא צרפה תצהירים לאישורי המסירה אשר אינם חתומים, לא הוכחה המצאה כדין. אולם, המבקשים מודים כי ידעו על ההליך דנן עוד מחודש יולי 2011 ולמרות זאת הגישו בקשתם לביטול רק ביום 19.08.13 (כשנתיים לאחר מכן), כלל הידיעה גובר על כלל ההמצאה. היה על הנתבעים, לפעול בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי במקביל לניסיונם לפתור את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט ועל כן איני מוצא לנכון לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לנוכח האמור לעיל, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובשים לב שבית המשפט יעדיף בירור מחלוקות לגופן על פני מתן פסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים דיוניים של מי מבעלי הדין, אני מורה על ביטול פסק הדין תוך חיוב המבקשים בהוצאות בסך 2,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך.

המבקשים יגישו בקשת רשות להתגונן בתוך 30 יום, מיום מתן ההחלטה.