תא"ק 8881-01-14 בנק הפועלים בע"מ נ' מייזיל

לפניי בקשה לביטול פסק הדין, שניתן במעמד צד אחד ביום 10/2/14.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה חתום ע"י הנתבעת מיום 8/1/14.

הבקשה הוגשה ביום 3/4/14, ובה טענה המבקשת רק כי נודע לה על פסק הדין רק ביום עת קיבלה הודעה על עיקול רכבה.

לגוף התביעה טענה המבקשת כי לא חתמה על כתב הערבות בבנק, לא הגיעה כלל לבנק, וכי חתימתה מזוייפת.

המבקשת לא התייחסה ל"נסיבות אשר הביאו למתן פסק דין בהעדר" כמילות סעיף 9 לתצהירה.

לאחר שניתנה לה רשות להגיש תצהיר נוסף, הצהירה כי אכן חתמה על קבלת כתב התביעה, אך מסרה אותו לבנה, שחובו הינו נשוא הערבות הנטענת, הוא התחייב בפניה כי יסדיר את העניין מול הבנק, והיא סברה כי די בכך. הבן נתן תצהיר לתמיכה בעובדות מסירת מסמכי התביעה לידיו. המבקשת חזרה על נימוק ההגנה.

המשיב בתגובתו טוען כי הבקשה מוגשת באיחור, בהינתן כי המבקשת קיבלה את פסק הדין כבר ביום 10/2/14 (אישור מסירה של פסק הדין צורף, נספח ז' לתגובה).

בתגובתו ציין המשיב גם כי אין לקבל את טענת המבקשת, לפיה נודע לה על פסק הדין נשוא הבקשה מקבלת ההודעה על עיקול הרכב, מאחר והודעה זו ניתנה בתיק אחר, בו היא חייבת חוב אישי, והמתנהל גם הוא בפניי, ת"ת 16270-04-14. עוד מצרף ב"כ המשיב אסמכתאות על ידיעתה של המבקשת על ההליך: מכתבי התראה על אי עמידת החייב, בנה, בהתחייבויותיו מיום 13/6/10, מיום 22/6/10 בצירוף אישור דואר רשום, אישור מסירה של הבקשה למיצוי הליכים נגד החייב העיקרי מיום 6/6/13, אישור מסירה של החלטת ראש ההוצל"פ מיום 9/7/13, שבוצע ביום 25/8/13 (נספחים ב' עד ה' לתגובה). יצויין כי שני אישור המסירה האחרונים אינם חתומים, וצויין ע"י מבצע המסירה כי סירבו לפתוח את הדלת, לכן הושארו המסמכים במקום לאחר אימות עם השכנים. עוד צורפו לתגובה תקצירי שיחות טלפון, שהמשיב טוען כי ניהל עם המבקשת הן בקשר לחובו של בנה ביום 19/8/12 (נספח ח') והן בקשר לחובה הפרטי בתיק האחר וביום 3/3/14 (נספח ט').

לעניין הטעם למחדל טוען המשיב כי אין לקבל את הנימוק, לפיו מסרה המבקשת את הטיפול בכתב התביעה לבנה, אלירן, הן מאחר והיא טוענת נגדו כי זייף את חתימתה על כתב הערבות, והן מאחר ובתיק האחר טענה כי הבן היה מאושפז בביה"ח טירת הכרמל עקב בעיה נפשית (בקשת המבקשת בתיק האחר מיום 16/3/14, נספח י' לתגובה).

לגוף טענת ההגנה בדבר זיוף טוען המשיב כי המבקשת העלתה את הטענה באופן סתמי, לא הסבירה כיצד הגיעה החתימה לכתב הערבות, לא הלינה על הדבר, למרות שהיתה מודעת לדרישת המשיב ממנה בעניין חוב בנה מזה זמן רב, לא הגישה תלונה למשטרה, לא הסבירה כיצד החתימה על כתב הערבות זהה לזו שעל התצהירים, ולא הביאה ראייה לטענתה.

למבקשת ניתנה זכות תגובה לתגובה, אך למרות שההחלטה נמסרה לבא כחה ע"י בית המשפט, לא הגישה תגובה עד היום, ולא הפריכה את טענות המשיב, המגובות במסמכים.

מכל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

הבקשה מוגשת באיחור לאור מסירת פסק הדין למבקשת ביום 10/2/14, ואי הדיוק בהפנייה להודעת עיקול הרכב, שכלל לא ניתנה בתיק זה.

הטעם למחדל אינו מתקבל, מאחר והמבקשת הודתה כי קיבלה את כתב התביעה, על אף נסיונה להתחמק מלעשות כן בבקשתה הראשונה. מסירתו לטיפול בנה, בעוד שטענתה היא כי לא חתמה על כתב הערבות, ובעוד הוא נסמך על שולחנה, מהווה למצער רשלנות שלה אם לא זלזול בהליך. העברת הטיפול בתביעה לבן, שיצר את החוב, אינה משחררת את המבקשת מהצורך לברר האם צלח הטיפול, ולקבל הודעה כי אין צורך להתגונן בפני התביעה.

נימוק ההגנה לבדו אינו מהווה טעם לשני המחדלים לעיל, ומדובר בטענה סתמית וכללית, אשר המבקשת לא העלתה באף שלב, למרות שכאמור הבן גר עימה, היא מנהלת חשבון באותו בנק וקיבלה כמה וכמה מכתבים והחלטות, שחייבו תגובתה.

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין, ומבטלת את עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ 02-09388-14-9.