תא"ק 8238-11-10 עירית יהוד-מונוסון נ' שלום

רקע

1.בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן ביום 8.12.2010, בהעדר התגוננות, ועל יסוד אישור מסירה הנחזה להיות חתום על ידי המבקשת, וכן תצהירו של מר יוסי ממוק (להלן – "השליח הראשון"), לפיו בוצעה מסירה למבקשת ביום 8.11.2010. יוער, כי הוגשה גם בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין, אולם על פי הגרסה הפרוסה בבקשות אלה, ממילא לא חלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין, ולא מצאתי בבקשה נימוקים להארכת מועד (מעבר לגרסה לפיה לא חלף המועד).

טענות הצדדים

2.הבקשה הוגשה ביום 30.11.2011, ובתצהיר התומך בה טוענת המבקשת, כי כתב התביעה וההזמנה לדין לא הומצאו לה, וכי אישור המסירה הוא כוזב. עוד היא טוענת, כי נודע לה לראשונה אודות התיק כתוצאה מנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדה. לגוף העניין היא טוענת, שקשה לדעת מכתב התביעה לאיזו תקופות הוא מתייחס, וכי נראה כי לפחות חלק מהחוב הנטען התיישן.

3.המשיבה הגיבה, וביקשה לקבל את האסמכתאות למסירה שביצע השליח הראשון כפשוטן. עוד הוסיפה המשיבה, כי כבר ביום 8.11.2010, הוא היום בו מסר השליח הראשון למבקשת את כתב התביעה וההזמנה לדין, התקשרה המבקשת עם משרד ב"כ המשיבה על מנת לברר פרטים אודות החוב.

4.עוד נטען שם, כי ביום 4.4.2011 נפתח תיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין (תיק הוצל"פ מס' 17-05875-11-5), וכי ביום 12.6.2011 שבה המבקשת ופנתה למשרד ב"כ המשיב, ובעקבות פניה זו תואמה פגישה במשרדי המשיבה, שאף התקיימה, ובמהלכה נוהל מו"מ בניסיון להגיע להסכמות, ונציגי המשיבה הודיעה למבקשת כי נפתח נגדה תיק הוצאה לפועל. לאחר זמן מה התקיימה פגישה נוספת במשרדי המשיבה, אולם המגעים העלו חרס, עד שביום 23.8.2011 נמסרה האזהרה למבקשת (צורף אישור מסירה, עליו נרשם כי המבקשת סרבה לאשר בחתימתה את קבלת האזהרה, וכן העתק תצהירו של מר שרון רונן (להלן – "השליח השני"), כפי שהוגש להוצאה לפועל). בחודש אוקטובר 2011 הוטלו עיקולים על כספים של המבקשת, בסכום הקרוב למלוא סכום החוב, והעיקול אף מומש, וככל הנראה רק בשל כך התעוררה המבקשת להגיש בקשתה. לתגובת המשיבה צורף תצהירו של ב"כ המשיבה, עו"ד אליהו שרעבי.

5.המבקשת הגישה תגובה מצדה, שם שבה והכחישה קבלת מסמך כלשהו משליח כלשהו, ואף הכחישה פניה ביום 8.11.2010 למשרדי ב"כ המשיבה, או פגישות יזומות במשרדי המשיבה, אם כי אישרה פגישה שהתקיימה במשרדי המשיבה, בה השתתף גם ב"כ המשיבה, שנכח במקום דרך מקרה, אולם טענה כי באותה פגישה לא נאמר לה דבר וחצי דבר על הליכים המתנהלים נגדה. המבקשת הפנתה לכך שעל פי אישור המסירה שהגיש השליח הראשון, בוצעה המסירה בכתובת שברח' המעפילים, ואילו על פי התצהיר שלו בוצעה המסירה בכתובת שברח' ניצן (שם גם מסר השליח השני את האזהרה, לפי גרסתו). המבקשת הודיעה על רצונה לחקור את השליח הראשון.

6.בדיון שהתקיים בפני ויתרה המשיבה על חקירת המבקשת, ואילו המבקשת חקרה את ב"כ המשיבה על תצהירו; השליח הראשון לא התייצב. ב"כ המשיבה נשאל אודות אי-ההתאמה שבין אישור המסירה והתצהיר של השליח הראשון, והסביר כי למיטב הבנתו במקרה כזה הכתובת שבתצהיר היא הנכונה, ומדובר ככל הנראה ב"איתור ומסירה", לאחר שהשליח הראשון לא מצא את המבקשת בכתובת הראשונה (המודפסת ע"ג אישור המסירה), היא הכתובת שהיתה ידועה למשרד ב"כ המשיבה, ואליה נשלח מתחילה השליח הראשון.

7.המבקשת טוענת שיש לקבל את בקשתה, לאור הסתירה שבאסמכתאות לביצוע המסירה, ולאור חובתה של המשיבה, כרשות ציבורית, להתנהל כיאות.

8.המשיבה טוענת שיש לדחות את הבקשה, שכן ב"כ המשיבה לא נחקר אודות השיחה הנטענת בין המבקשת לבינו, שהתקיימה, כנטען, ביום מסירת כתב התביעה; וכן מאחר שהמבקשת לא ביקשה לחקור את השליח השני, ומכאן כי תצהירו עומד בחזקתו, ועל כן הוגשה הבקשה לביטול פסק-הדין באיחור.

9.המבקשת, מנגד, סבורה שדווקא העדרו של השליח הראשון מהדיון היא החשובה, שכן אם אישור המסירה הראשון "נופל", קורסים עמו גם יתר ההליכים שבאו בעקבותיו.