תא"ק 8085-09-14 בנק לאומי עכו 10960 נ' סעדה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן בפני התובענה.

התובענה אשר הוגשה הינה תובענה בסדר דין מקוצר, ע"ס 50,593 ש"ח (נכון ליום הגשת התובענה), הנובעת מיתרת חובה בלתי מסולקת בחשבון בנק מס' 35783/25 אשר נוהל על שמה של הנתבעת אצל התובע. לפי דף היתרה אשר צורף לכתב התביעה, יתרת החוב מורכבת בעיקרה מיתרת חוב בהלוואה אשר צברה פיגור ניכר (סכום ההלוואה והפיגור – 48,778 ש"ח) ומקצתה יתרת חובה בעו"ש (1,815 ש"ח).

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה הודתה בחיוב הכספי המוטל עליה, אולם העלתה טענה אחת בלבד: היא נטלה את ההלוואה על מנת לסייע להוריה, אולם בחלוף תקופה פוטרה מעבודתה ולא יכולה הייתה לעמוד בתשלומי ההלוואה (וכך נצבר הפיגור), ולטענתה התובע סירב לאפשר לה לפרוע את החיוב בתנאים הנוחים לה. הא ותו לא.

לאור הטענה הנוגעת למישור של ניהול מו"מ, הוריתי לתובע להשיב לבקשה. על פי התשובה, הבנק עומד על כך כי הנתבעת הודתה בחיוב והודתה בצבירת הפיגורים כמו גם בהפרת ההסכם המאפשר העמדת מלוא החיוב לפירעון מלא, ויתר על כן, התובע הודיע כי ניהל עם הנתבעת מו"מ שלושה חודשים לפני הגשת התובענה, ללא הועיל, ואף הודיע חד משמעית כי הוא מוכן לצמצם בהוצאות ולהשיב את הנתבעת למסלול ההלוואה המקורי כנגד תשלום הפיגורים והוצאות מינוריות.

ביום 20.11.2014 הוריתי לצדדים לבוא בדברים על מנת להסדיר נתון זה, לפי הודעת התובע, ומשלא נתקבלה הודעה, ניתנה החלטה ביום 17.12.2014 המורה כי ככל שלא יוגש הסדר בתוך 14 ימים, תינתן החלטה על בסיס כתבי הטענות. גם הפעם, לא נמסרה כל תשובה מטעם הנתבעת.

לאחר בחינת כתבי הטענות, מצאתי כי אין צורך ואין הצדקה לקיים דיון בבקשה, בהיות הבקשה למתן רשות להתגונן ריקה לחלוטין מתוכן או מטענות שיש בהן כדי לבסס ראשית הגנה אפשרית.