תא"ק 7772-03-16 מג'לס אלאסכאן נ' עליאן ואח'

בכתב התביעה שהגישה התובעת, חברה המאוגדת בישראל העוסקת במתן הלוואות וביזמות, בסדר דין מקוצר ביום 3.3.2016, נתבעו הנתבעים להשיב לתובעת, יתרת הלוואה בסך 166,819 ₪.

על-פי הנטען, את ההלוואה על סך 30,000$ הלוותה התובעת לנתבע 1 בהתאם להסכם הלוואה אשר נחתם עוד ביום 14.10.1997 ואשר על-פיו התחייב לפרוע את סכום ההלוואה בתשלומים חודשיים בסך 348$, החל מיום 1.5.1999 ועד יום 1.4.2009, בהתאם להסכם ההלוואה. הנתבע 2 חתם על הסכם ההלוואה בתור ערב לפירעונה. על-פי הנטען בכתב התביעה, עד היום נפרע רק סך 9,369$ ולפיכך יתרת ההלוואה בהתאם להסכם ועל-פי לוח הסילוקין עומד על סך 136,836 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומד על הסכום הנתבע כאמור.

2.כל אחד מהנתבעים הגיש בקשת רשות להתגונן ובקשה למחיקת התביעה על הסף (מטעם הנתבע 1 הוגש ביום 4.5.2016 (ראו עותק תקין של הבקשה מיום 16.5.2016) ומטעם הנתבע 2 הוגש ביום 5.5.2016). בהתאם להחלטה מיום 17.5.2016, הוגשה ביום 14.6.2016 תגובת התובעת לבקשות. הנתבעים הורשו להשיב לתגובה עד יום 3.7.2016, אך הם לא הגישו כל תשובה.

3.הנתבעים לא כפרו בעצם ההלוואה, אלא לטענתם, מלוא סכום ההלוואה סולק זה מכבר. אולם טענה זו של הנתבעים לא נתמכה בדבר.

עוד נטען, כי ישנו ספק באשר לכשרות פעילותה של התובעת בישראל. לעניין זה נעיר כבר עתה, כי טענות אלו נטענו ללא ביסוס של ממש, כי התובעת סתרה את הטענות בתצהיר מפורט הנתמך במסמכים רבים וכי טענות מעין אלו נדחו זה מכבר במסגרת הליכים משפטיים רבים, אשר נדונו בין השאר בבית משפט זה, שאל מקצתם נפנה בהמשך הדברים.

עוד העלו הנתבעים טענה כי ישנו מעשה בית-דין החוסם את התביעה בהסתמכם על החלטה מיום 10.10.2010 שניתנה בתביעה קודמת שהגישה התובעת נגדם בת"א 1865/09 בבית משפט זה (אשר נדונה לפניי). אולם בהתאם לאותה החלטה, התביעה שהוגשה נגד הנתבעים נמחקה – ולא נדחתה – ומכאן שאין בכוחה של אותה החלטה להקים מעשה בית-דין.

הנתבעים טענו גם להתיישנות התביעה ולחלופין לשיהוי בהגשתה, אך אף טענה זו לא הייתה מבוססת כראוי, בעוד שנראה לכאורה, כי לנוכח מועדי חתימת הסכם ההלוואה והמועדים שנקבעו לפירעונה, התביעה לא התיישנה.

4.טענה נוספת שטען רק הנתבע 2 היא, כי במקביל לתביעה הנדונה, הוגשה נגדו תביעה זהה נוספת על סך 137,000 ₪ במסגרת ת"א 7579-04-16. הנתבע 2 לא פירט את תוכן התביעה, אולם עיון בתיק הנוסף מעלה כי אין מדובר בתביעה זהה נוספת, מאחר שבתביעה הנדונה נתבע הנתבע 2 בתור ערב להחזר ההלוואה שלווה הנתבע 1 ואילו בתביעה הנוספת הוא נתבע בתור הלווה בקשר להלוואה אחרת ובעוד שהנתבע הנוסף באותה תביעה (פאדי עליאן), היה ערב לפירעונה.

5.טענות הנתבעים בבקשות הרשות להתגונן שהגישו, כללו שלל טענות, כמעט כל טענה אפשרית, אשר רובן ככולן נועדו להטיל דופי בתובעת, באופן התאגדותה, בהלוואות שהיא מלווה ובתנאי פירעון ההלוואות בהתאם להסכמי ההלוואות. כפי שכבר נאמר, טענות אלו, בעיקרן, נסתרות בתשובתה של התובעת ואף נדחו בעבר במסגרת הליכים רבים אשר כאמור, התובעת נקטה ונוקטת כלפי חייבים ואשר נדונו בבית משפט זה. בעניין נושא התביעה, ההלוואה שלווה הנתבע 1, אשר הנתבע 2 ערב לה, לא העלו הנתבעים טענות הגנה ממשיות.