תא"ק 71496-01-17 בורגר אשדוד ביג פאשן בע"מ נ' סימון 14 בנובמבר 2017

1.תובענה זו מלינה על הפרה של חוזה בידי הנתבע. אלא, שבסיפא לחוזה נכתבו ההוראות הבאות:

2.הוראתו של סעיף 17 היא הבסיס לבקשתו של הנתבע כי התיק לא יידון בבית-המשפט אלא יוכרע בידי בורר. על כך השיבה התובעת בשתיים: ראשית, כי חזקה על מנסחי-החוזה שלא כללו בו את ההוראה הנוספת, זו שבסעיף 17.6, כך סתם והוראה זו קובעת את הבירור בבית-המשפט. שנית, הנתבע לא עמד, כחובתו לפי הדין, על בירורה של המחלוקת בבוררות אלא אך לאחר שהוגשה נגדו תביעה זו.

3.לאחר קריאתם של כתבי-הבקשה והתשובה ושמיעתם של באי-הכוח בישיבת אתמול, מסקנתי היא כי אין לקבל אף לא אחת משתי הטענות הללו. תחילה – להוראותיו של החוזה. פירושו של המוסכם בין הצדדים, אפילו לפי הלשון כפשוטה, אכן מוליך למסקנה כי הוראתו של סעיף 17.6 איננה תניה ריקה. ברם, איני רואה כל יסוד לטענה כי זו גוברת על תנית-הבוררות שבהסכם. זאת למד אתה לא רק מן העובדה כי ההוראה הזו מוקמה לאחר התניה בדבר-בוררות ולא רק מן העובדה כי תחילתה במלים "בכפוף להוראות דלעיל". אלא, נהיר היטב מה ביקשו הצדדים לקבוע באותה תניה ואיננה תניה של סמכות ענינית כי אם של סמכות מקומית. אמת, הוראתו של סעיף 17.6 קובעת את הסמכות המקומית לבית-המשפט בתל אביב-יפו, להבדיל מבית-משפט בעיר אחרת. הסמכות הענינית לבית-משפט איננה קמה כתוצאה מן התניה הזו. את הסמכות הענינית קובעות הוראותיו הקודמות של החוזה ולצדן הוראותיו של הדין הכללי. מנסחיו של החוזה גילו את דעתם כי ראש וראשונה – הסמכות היא לבורר. רק בהתקיים סיבה, המאיינת כדין את סמכותו של זה – למשל, אם הצדדים שניהם יחליטו שלא להפנות את התיק לבוררות – יידון התיק בבית-המשפט ואז, כאמור, יהא זה בית-המשפט בתל אביב-יפו.