תא"ק 700195/09, 13807-12-11 עיריית ירושלים נ' יורב ואח'

1) מונחת לפניי בקשת התובעת למחיקת תביעתה.

רקע

2) בתובענה דנן, שהיא למעשה שני הליכים שהחלו כשתי תביעות בסדר דין מקוצר ואוחדו בשל הפלוגתאות הזהות וכן זהות בעלי הדין, נתבעים הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") והנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בגין חוב ארנונה שלא שולם עבור נכס מקרקעין (להלן גם: "הדירה"). הדירה נבנתה על-ידי הנתבעת ונמכרה לנתבע. חוב הארנונה (להלן: "החוב") מתייחס לתקופה שחלק הארי בה הוא בעשור הקודם (משנת 1999 ועד שנת 2008).

3) בתמצית יצוין כי לדידה של התובעת, בין השאר, התביעה הוגשה לפירעון החוב, אך היא הוגשה נגד שני הנתבעים בשל סכסוך משפטי ביניהם בעטיו יש לתובעת ספק מי מבניהם המחזיק בנכס. התובעת טוענת כי אין לה אינטרס בדבר זהות המחזיק שתיקבע על-ידי בית המשפט. מצדו, טוען הנתבע בין השאר, כי לא היה המחזיק בנכס בתקופות הרלבנטיות לחוב הארנונה וכי התנהל בינו לבין הנתבעת הליך משפטי בעטיה של עסקת מכר הדירה, הליך שבעקבותיו קיבל את "החזקה" רק ביום 1.6.08. מצדה, טוענת הנתבעת בין השאר, כי חלק מהתביעה התיישן, ולגוף התביעה טוענת הנתבעת כי לפי הסכם המכר בינה לבין הנתבע, מסירת החזקה התבצעה סמוך למועד שבו התבקש הנתבע בשנת 1999 לסור לקבל את החזקה בדירה אך סירב לעשות כן תוך הפרת ההסכם. הנתבעת טוענת כי בכל מקרה, בכל התקופה הרלבנטית, לא השתמשה בדירה ולא ייתכן כי בשל הפרת הסכם המכר על-ידי הנתבע, תישא היא בחוב הארנונה.

4) בדיון לשמיעת עדי הצדדים שהתקיים ביום 4.11.14, התברר במהלך חקירת עד התובעת כי חוב הארנונה כבר סולק. לטענת הנתבע, סך חוב הארנונה האמור אכן נפרע, הוא שולם על-ידי הנתבע לתובעת, "תחת מחאה" - כלשונו, וזאת כדי שיתאפשר לו לקבל את האישורים הנדרשים לצורך מכירת הדירה. עוד עלה בדיון כי החוב נפרע בחודש מאי 2013. בהקשר זה יצוין כי לא הוגשה לבית המשפט כל הודעת עדכון מטעם התובעת או הנתבע באמור. עוד יצוין כי הנתבעת, כך לטענתה, אף היא לא ידעה על פירעון החוב עובר למועד הדיון האמור.

5)לאור האמור, ומשעלה כי התובענה מיצתה את עצמה, ביקשה התובעת את מחיקת התובענה. הנתבעים הגיבו בכתב לבקשה האמורה והתובעת השיבה על תגובותיהם.

6) הנתבע טוען כי יש להמשיך את ניהול התובענה שכן להכרעות בה יש השלכות לבחינת הזכאות לקבלת כספו בחזרה מהתובעת. לטענת הנתבע, חוב הארנונה נפרע "תחת מחאה" וזאת כדי שלא יפר את חוזה מכר הדירה וכי עובדה זו הייתה ידועה היטב לתובעת. הנתבע טוען כי אין עסקינן בבקשת מחיקה, כי אם בקשת התובעת היא בקשה להפסקת תובענה זאת מכוח הוראת תקנה 154 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לדידו של הנתבע, זכות התובע להפסיק דיון בתביעתו אינה מוחלטת, ובכל מקרה, מכוח הוראת סעיף קטן (ב) בהוראה המוזכרת, ניתן להתנות את ההפסקה בתנאים מסוימים, בפרט, התניה לפיה ככל שתוגש תובענה חדשה, יימשך הדיון בה מן המקום בו נעצר הדיון בתובענה דנן וזאת כדי למנוע ניסיון של "מקצה שיפורים" בהליך החדש. הנתבע עומד על חיוב התובעת בהוצאותיו.

7)הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה. הנתבעת מלינה בעיקר על התנהלות התובעת והנתבע שלא טרחו לעדכן אותה בעובדה בדבר פירעון חוב הארנונה וזאת למשך תקופה של כשנה וחצי. הנתבעת טוענת כי עצם התשלום "תחת מחאה" כטענת הנתבע, פעולה זו היא במישור היחסים בין הנתבע לתובעת ולנתבעת אין קשר לפעולה זו. לעניין דחיית התובענה, הנתבעת מפנה לתקנה 101(3) בתקנות סדר הדין האזרחי. לדידה של הנתבעת, מחיקת התובענה אין בה ליצור מעשה בית דין, דבר שעלול להביא את התובעת להגיש תביעה חדשה נגד הנתבעת, על כל הנגזר מכך מבחינת הוצאות, זמן וטרחה, ולכן מתבקשת דחייתה זאת גם בשים לב לכך שכבר נחקר עד התובעת ובא-כוח התובעת ויתר על חקירת עדי הנתבעים. הנתבעת טוענת לחילופין, כי ככל שתימחק התובענה, מתבקש בית המשפט להורות שכל הליך חדש שתגיש התובעת נגד הנתבעת, יחל מהמקום בו הופסקה התובענה הנוכחית. הנתבעת מבקשת לחייב את התובעת בהוצאותיה.

8)התובעת עומדת על בקשתה למחיקת התובענה. התובעת טוענת בין השאר, כי עצם סילוק החוב, מהווה הודאה בו. לפי כתב תשובתה, הנתבע סילק את החוב משיקוליו וזאת מבלי ליידע את בא-כוח התובעת בעובדה זו. התובעת טוענת כי המשיכה בניהול ההליך בתום לב ועומדת היא על חיוב הנתבע בהוצאותיה, וככל שתחויב התובעת בהוצאות הנתבעת, עומדת התובעת על חיוב הנתבע לשפות אותה בגין הוצאות הללו.