תא"ק 6984-12-15 מדינת ישראל נ' חוף צוקים בע"מ ואח'

1.התובעת עותרת, בהליך זה, לסילוק ידם של הנתבעים מתחום חוף רחצה מוכרז, כשלטענתה הנתבעים תפסו חזקה במקום, שלא כדין, בלי הסכמתה, ובנו בו ללא היתרי בניה (אף ניתנו פסקי דין המורים להרוס בניה בלתי חוקית).

טענות הצדדים

2.התובעת מנהלת את קרקעות המדינה מכוח חוק, לרבות חלקות 2 ו- 3 בגוש 8333 שבתחום המועצה האזורית עמק-חפר (להלן: "הנכס" ו"המועצה").

נטען, כי ביום 21.5.2006 נחתם בין התובעת לבין המועצה הסכם הרשאה ביחס לנכס, שתוקפו פג בשנת 2013. בנוסף, נחתם עם המועצה הסכם חכירה ביחס לשטח מסוים מהנכס, בגודל 290 מ"ר, למטרת הקמת מסעדה (להלן: "השטח"). בהסכם החכירה מצוי תנאי, על פיו הסכם החכירה מתבטל מאליו, עם ביטול הסכם ההרשאה.

3.טוענת התובעת, כי הנתבעים מחזיקים בנכס שלא כדין, ללא הרשאה מטעמה, ואף מקיימים בו פעולות שאינן חוקיות, לרבות פעילות מסחרית אסורה, קיום אירועים פרטיים תוך מניעת גישה לחוף לכלל הציבור, בניה לא חוקית וכיו"ב.

4.מוסיפה התובעת וטוענת שהנתבע 2 עשה לו מנהג, להשתלט שלא כדין על חופי רחצה ציבוריים ולעשות בהם כעולה על רוחו, תוך הערמת קשיים על הרשות הציבורית לפנותו מהם (ואוזכר פסק הדין ברע"א 10559/06). התובעת פנתה לנתבעים בדרישה לסלק ידם מהנכס, אך לשווא.

5.הנתבעים טוענים, כי לתובעת אצה-רצה הדרך לפנות לערכאות, אולם לא השכילה לתאר בתביעתה את מלוא העובדות הנדרשות לעניין, לרבות העובדה כי הנתבעים נכנסו לנכס ברשות וכדין, שניתנה להם ע"י המועצה, המנהלת את הנכס בפועל וקיבלה הרשאה לכך. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי פעילותם בנכס נעשתה על דעת הגורמים המוסמכים, בעידוד הרשויות, ומכח זה השקיעו הון עתק בפיתוח הקרקע בנכס. הנתבעים מלינים על כי התובעת לא צרפה להליך, בעל דין נדרש, קרי: המועצה.

6.טוענים הנתבעים, כי לפי מיטב ידיעתם, המועצה מנהלת מגעים עם נציגי התובעת לחידוש חוזה החכירה, ועל אף שחוזה זה טרם חודש, מתנהלים התובעת והמועצה על פי אותו הסכם. הדבר מקבל חיזוק מפניית נציגת התובעת, הגב' קונטנטה, מיום 30.11.15 לראש המועצה, בו נאמר כי התובעת תפעל לחידוש הסכם ההרשאה (נספח א' לתצהיר הנתבע 2).

7.ממשיכים וטוענים הנתבעים, שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמועצה היא זו שתמשיך ותנהל את הנכס, וממילא אין לתובעת סמכות לבטל את הכרזתו כחוף מוכרז, ובתוך כך לבטל את חובותיה של המועצה עפ"י צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה אסורים ומוכרזים בים התיכון, בים כנרת, בנהר הירדן, בים המלח ובים סוף), התשס"ד – 2004, שניתן מכוח סע' 1 ו- 3 לחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד – 1964 (להלן: "הצו").

8.עוד נטען, כי הנתבעים פועלים בהתאם לנהלי התובעת מס' 31.15 "הקצאות לשטחי חוף ים" (להלן: "הנוהל").