תא"ק 67795-03-16 תובעת נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1. התובעת תבעה תגמולי ביטוח סיעודי בסדר דין מקוצר. הנתבעת מבקשת לסלק את התביעה על הסף בהעדר עילה, למחוק את הכותרת "בסדר דין מקוצר" ולהעביר את התביעה לסדר דין רגיל או לחלופין, ליתן לה רשות להתגונן. היא העלתה טענות שונות שאינן נחוצות להחלטה שלהלן. טענתה העיקרית היא שהתובעת טוענת בענין שברפואה אך לא הגישה חוות-דעת רפואית להוכחתו. בירור של שאלה שכזאת לא יכול להעשות בסדר דין מקוצר. התובעת חולקת עליה, וסבורה שלא מדובר בתביעה לנזק גוף ואין היא טוענת להוכחת ענין שברפואה אלא להוכחת ענין עובדתי – לכן אין הכרח שתתמוך את טענותיה בחוות-דעת רפואית. מה שנדרש היא פרשנות לעובדות הנובעות מתוך מסמכים וכל הגורמים האובייקטיביים, המוסד לביטוח לאומי והרופא המטפל של התובעת, קבעו קביעות שמהן עולה המסקנה שהתקיים בה מקרה הביטוח.

2. בהתאם לתקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, מצאתי לנכון להכריע בבקשות שבפני לאלתר ולקבלן, שכן לא מצאתי שחקירה נגדית של המצהירה תתרום במשהו לתשתית הנחוצה להכרעה שלהלן. ברעא  1264/08 ‏ ‏סלאמה מונדר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ נקבעו אמות המידה להפעלת סמכות בית המשפט לפי תקנה 205 ליתן החלטה ללא חקירת המצהירים בבואו לקבל בקשת רשות להתגונן כאשר לא יהיה יעיל לעשות כן. כמו כן, בית המשפט חידד שם את ההבדל בין השימוש בתקנה לשם קבלת לבין השימוש בה לשם דחייתה: "אוסיף, כי עצם ההבחנה בתקנה בין הסמכות למתן רשות להתגונן על יסוד בקשה בלבד ובין הצורך ב"טעמים מיוחדים שיירשמו" לשם דחיית הבקשה, שעליו עמד גם גורן (שם), מדבר בעדו ומצביע על כך שלשם ייעול הדברים, חסכון זמן שיפוט והתדיינויות, שעה שמשוכנע בית המשפט או הרשם כי יש מקום למתן רשות להתגונן, יכול הוא ליתנה בלא דיון. כל כך, והרי לכל היותר יהא צורך במקרה כזה בבירור ממצה, אך לא נפגעו זכויות התובע "בשורה התחתונה" המהותית של התיק. מה שאין כן כשמבקש בית המשפט לדחות את הבקשה, קרי, להעמיד את הנתבע בפני "שורה תחתונה" הסוגרת את התיק; אזי יש צורך בטעמים מיוחדים".

3. התובעת טוענת שהנתבעת ביטחה אותה ביטוח סיעודי, נוצרו נסיבות המחייבות מתן סיעוד זה והיא תבעה מהנתבעת תגמולי ביטוח. התובעת טוענת בכתב התביעה "החל משנת 2010 חלה ירידה במצבה הרפואי, התפקודי...", בשל "מצבה התפקודי והרפואי הירוד התובעת פנתה" למוסד לביטוח לאומי. המוסד מצא שהתובעת זקוקה לעזרה בפעולות גופניות שונות. לשיטת התובעת זהו מקרה הביטוח שלשם התמודדות עמו בוטחה. התובעת סבורה שמדובר ב"עובדות" שאפשר להוכיח בלי חוות-דעת רפואית. מדובר בתעתוע לשון. עובדות רפואיות מוכיחים רק באמצעות חוות-דעת רפואית. הצדדים חלוקים בשאלה מה מצבה הגופני של התובעת ואילו מגבלות הוא גורם לה (העובדה שמחלוקת זו קיימת, היתה מצדיקה מתן רשות להתגונן, אפילו היתה התביעה כשרה להתברר בסדר-דין מקוצר). המחלוקת לא תתברר בעזרת עדויות "עובדתיות" של עדי ראיה. מדובר בחיווי דעה בעניין מובהק שברפואה. בירור המחלוקת לא יכול להעשות בדרך שבה הלכה התובעת.

4. הכותרת לכתב התביעה נמחקת. התובעת תגיש בתוך 30 יום כתב תביעה מתוקן באופן שתצורף אליו חוות-דעת רפואית (כהוראת תקנה 127 לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). הנתבעת תהא רשאית להתגונן כדרך שבה מתגוננים נתבעים לפי סדרי-הדין הרגילים.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ו, 03 יולי 2016, בהעדר הצדדים.