תא"ק 67547-12-14 קונמרט (סוכני אניות) בע"מ נ' הגשר הטורקי סחר מתכות בע"מ

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 31.12.14 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 13,126 ₪. כתב התביעה פורש בהרחבה את הרקע לקשר העסקי בין הצדדים אשר הוביל להגשת התביעה. התובעת שימשה עבור הנתבעת כסוכן ימי של אוניה אותה חכרה הנתבעת על מנת שתקלוט בנמל חיפה מטען גרוטאות ברזל ותעביר אותו לטורקיה , ככל הנראה לצורך מכירתו ע"י הנתבעת לרוכש מטעמה. ההסכם לחכירת האוניה הועלה על הכתב במסגרת דואר אלקטרוני מיום 11.9.14 אשר נשלח לנתבעת ע"י המתווך בעסקת החכירה מר שרגא צוריאל (להלן "שרגא") מחברת כספי קווי מטען (להלן "חב' כספי") ואושר בדואר אלקטרוני חוזר ע"י הנתבעת ביום 12.9.14. בתנאי החכירה נקבע כי התובעת תשמש כסוכן האוניה עבור הנתבעת בנמל חיפה כאשר כל האגרות הקשורות במטען חלות על הנתבעת.

2.ביום 16.9.14 קלטה האוניה את מטען הנתבעת והפליגה לנמל הפריקה בטורקיה. ביום 19.9.14 הונפק שטר מטען לפיו הנתבעת היא שולח המטען, אשר נשלח מנמל חיפה לנמל איסקנדרון בטורקיה. נמל חיפה חייב את התובעת בגין שירותיו באופן מיידי ע"י משיכת כספים מחשבון התובעת באמצעות הוראת מס"ב בסך של 174,072 ₪ ביום 29.9.14. ביום 8.10.14 התקבל זיכוי מהנמל בסך של 26,304 ₪. סה"כ נדרשה הנתבעת להחזיר לתובעת בגין שירותי נמל שסופקו לאוניה מטעמה סך של 147,668 ₪. יוער כי חישוב אריתמטי מוליך לתוצאה לפיה ההפרש בין הסכום ששולם לסכום שהתקבל כזיכוי הינו 147,768 ₪.

3.עפ"י כתב התביעה לאחר שהנתבעת קיבלה את השירותים והמימון ונדרשה לשלם עבורם, החלה הנתבעת להתנהל באופן מתחמק. בתחילה טענה הנתבעת כי התובעת אינה אמורה להוציא חשבון מטעמה אלא יש לכלול את הוצאות התובעת בחשבון מטעמו של המתווך שרגא. לאחר שהובהרו לנתבעת מושכלות יסוד בתחום, הסכימה הנתבעת לקבל את חשבון התובעת אולם במקום לשלם את מלוא הסכום בחרה לשלם רק 134,642 ₪. נטען כי הנתבעת הצדיקה את התשלום החלקי בהתחשבנות בינה לבין בעלי האוניה בקשר עם קצב פריקת המטען בנמל בטורקיה או חבות לשלם ביטוח סיכוני מלחמה, משל התובעת היתה צד להסכם החכירה או שותפה של הנתבעת בהסכם מכירת גרוטאות הברזל. נטען כי אין זו הפעם הראשונה בה סיפקה התובעת שירותי סוכן נמל עבור הנתבעת , כך שתפקידו של הסוכן ידוע לנתבעת היטב.

4.לתביעה צורפו המסמכים הרלבנטיים התומכים לטענות שהועלו במסגרת כתב התביעה.

5.ביום 27.2.15 הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן המחזיקה 66 סעיפים. הנתבעת טוענת כי מינתה את אליאס אלעאזר (להלן "אליאס") להיות האחראי על תחום הסחר הבינ"ל וכן נציגה בכל הקשור לניהול תביעה זו. נטען כי בחודש ספטמבר 2014 התכוונה הנתבעת לחכור אוניה לשם הובלת ברזל לטורקיה ולצורך כך ביצעה חיפוש בין סוכני האוניות בישראל. בסופו של דבר התקבלה הצעתו של שרגא מחב' כספי אשר הציע את האוניה שנבחרה בפועל. הנתבעת מאשרת למעשה כי אישרה לשרגא את תנאי חכירת האוניה כפי שמפורט בכתב התביעה. הנתבעת טוענת כי שרגא בחר לפי שיקול דעתו הבלעדי בתובעת להיות הסוכנת של האוניה מול נמל חיפה. נטען כי התובעת הציעה לנתבעת בעבר אוניות לחכירה אולם מעולם לא הציעה את האוניה נשוא תיק זה. נטען כי ביום 15.9.14 , לפני שהאוניה החלה במלאכת הטעינה, שלחה הנתבעת לשרגא ולגורמים נוספים הודעה בה הודיעה את פרטי הסוכנים המעורבים בעבודת האוניה מבלי לציין את שמה של התובעת. נטען כי הדבר מוכיח בעליל שהתובעת לא היתה צד להסכם להסכם החכירה מבחינת הנתבעת ו/או מבחינת כל הסוכנים האחרים, כאשר הסוכן היה שרגא וחב' כספי והתובעת עבדה ישירות מול שרגא.

6.הנתבעת טוענת כי העמסת הברזל בנמל חיפה החלה ביום 17.9.14 והסתיימה ביום 19.9.14. נטען כי בתיאום עם הקונים מהמפעל אליו מיועדת הסחורה , אישרה התובעת את התחלת פריקת האוניה בנמל בטורקיה ביום 22.9.14 בשעה 15.58. כשעה לאחר מכן נשלח מייל לשרגא שכלל את אישור הנתבעת לפריקת האוניה. בסביבות חצות של אותו יום אליאס הופתע לקבל שיחת טלפון מהקונים של הסחורה מטורקיה במסגרתה נמסר לו כי הקפטן של האוניה קיבל הודעה מהבעלים שלא לאפשר את פריקת הסחורה. אליאס יצר קשר מיידי עם שרגא. סמוך לאחר מכן שרגא הודיע כי קיבל הודעה קודמת מפקיד של התובעת בשם עמי לפיה בעלי האוניה מסרו לו כי יש סכום של 147.5 דולר שלא שולם. אליאס טוען כי הסביר לשרגא שדאג להעברת מלוא התמורה המוסכמת ומעולם לא אישר שהנתבעת תישא בביטוח הקשור בסיכוני מלחמה. נטען כי רק כאשר אליאס עבר על ההתכתבויות ששרגא שלח , גילה אליאס כי הסכום אותו דורשים בעלי האוניה מורכב מ – 147.5 דולר עבור דמי הובלה ו – 2,882.89 דולר בגין פרמיית סיכוני מלחמה.

7.הנתבעת טוענת כי הודיעה לשרגא ששילמה את מלוא דמי ההובלה כפי שהוסכם ולכן כל הפרש הנובע מאי העברת הסכום לבעלי האוניה חל על שרגא או על התובעת, שדרכה הועבר הכסף. נטען כי שרגא לא פתר את הבעיה ולכן לא בוצעה הפריקה של המטען באותו לילה תוך גרימת נזק רב למפעל, לקונים ולנתבעת. נטען כי הנתבעת נאלצה לאתר את פרטי בעלי האוניה בגרמניה ואז התברר כי הסוכן של בעלי האוניה ביקש משרגא לשנות את התנאים כך שיהיה כתוב שהנתבעת תישא בעלות פרמיות סיכוני מלחמה. נטען כי שרגא טעה ושלח לאליאס את תנאי החכירה שלא כללו את התיקון בענין פרמיות סיכוני מלחמה וכך נוצר מצב בו הנתבעת אישרה את תנאי החכירה ששלח שרגא ובעלי האוניה אישרו את ההסכם עם שינויים שלא אושרו ע"י הנתבעת ואף לא הובאו לידיעתה. לבקשה צורף מייל במסגרתו מאשר שרגא את הגרסה בעניין זה ומודה כי מדובר בטעות שלו ואף יעשה הכל כדי לפצות את הצדדים בהסכם הבא.

8.הנתבעת טוענת כי ברור ששרגא כסוכן וברוקר של האוניה בישראל התרשל בביצוע עבודתו ולכן לנתבעת היתה זכות לקזז את הסכומים המגיעים לה מכל סכום המגיע לשרגא ממנה. נטען כי כיוון ששרגא הוא זה שהזמין את שירותיה של התובעת, כל התחייבות כספית או חוזית היא בין התובעת לבין שרגא וכל חיוב כספי שמגיע לתובעת היא אמורה לקבל משרגא ולא מהנתבעת.