תא"ק 6542-11-09 בונו לבל בע"מ נ' תעמיסו שיווק ומסחר בע"מ ואח'

בפניי בקשת הנתבעת 2 לביטול פסק דין מיום 17/5/10 שניתן בהעדר הגנה.

רקע ונסיבות צריכות לעניין:

1.ביום 10/11/09 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר בגין הלוואה שנתנה לכאורה לנתבעים או מי מהם, בערבות של הנתבעת 2, ושלא הושבה. ביום 20/12/09 הוגשה בקשת רשות להתגונן, לכאורה בשם כל הנתבעים, עליה חתום מר אורון לנקרי, הנתבע 3. צויין בבקשה במפורש כי מר אורון לנקרי מגיש הבקשה בשם כל הנתבעים.

ביום 14/4/10 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן בו הודיע מר אורון לנקרי כי יש לייחס את החוב שבתביעה לנתבעים 1-3 ואין לחייב את הנתבעים 4- 5 בסכום התביעה. בנסיבות אלה ניתן באותו מעמד פסק דין על חלק התביעה שאינו שנוי במחלוקת ביחס לנתבעים 1- 3. הפסיקתה נחתמה ביום 17/5/10.

ביום 15/10/15 הגישה הנתבעת 2, חברת י.ר. לנקרי מסחר (2004) בע"מ (להלן: חברת לנקרי) בקשה לביטול פסק הדין שניתן ובצידה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה.

2.לטענת הנתבעת 2, חברת לנקרי, נפלה קורבן לתרמית של הנתבע 3, מר אורון לנקרי שפעל מתוך כוונה להשתלט על נכסי אביו, מר יהודה לנקרי הנתבע 4, תוך ניצול מצבו הבריאותי. לטענתה, בעת הגשת התביעה לא היה מר אורון לנקרי מורשה לפעול בשם חברת לנקרי ולמעשה לא היה מורשה לנהל את התביעה בשמה. זאת ועוד, לטענת חברת לנקרי לא ידעה על פסק הדין שניתן ולא על האזהרה שנשלחה מלשכת ההוצאה לפועל, מאחר שאלו הובאו לידיעת מר אורון לנקרי בלבד.

מנגד טוענת התובעת כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבעת וכי הבקשה הוגשה תוך ניצול לרעה של הליכי משפט. לעניין זה הפנתה התובעת להליכים שונים בהם היה מר יהודה לנקרי צד בהקשר לסכסוך עם בנו, מר אורון לנקרי. כן טענה לסיכויי הגנה נמוכים.

דיון ומסקנות:

3.אין חולק כי ביום 14/4/10 ניתן בתיק פסק דין המאשר הסכם בין הצדדים.

יש להקדים ולהבהיר שאין מדובר במקרה זה בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה. בבקשה לביטול פסק דין לא נטען שלא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה לידי מי מהנתבעים. על-פי הנתונים בפניי בוצעה המסירה ברח' שווימר בפתח תקווה ולא הוכחש כי מדובר בכתובת המגורים של מר יהודה ורחל לנקרי. ממילא בנסיבות כאלה גם אין משמעות לטענה הנוגעת להמצאת האזהרה שנשלחה מאת לשכת ההוצל"פ.

4.לטענת הנתבעת 2 פסק הדין התקבל תוך תרמית. הנתבעת 2 אינה טוענת לקנוניה בהשגת פסק דין בין התובעת לבין מר אורון לנקרי, אלא לתרמית אפשרית בין הנתבעים לבין עצמם – ביחסים העסקיים ו/או המשפחתיים – שבין מר יהודה לנקרי בעלים של חברת לנקרי לבין בנו, מר אורון לנקרי, שהורשה מטעמו לנהל את ענייני החברה בתקופה מסויימת.

יוער בהקשר זה כי הטענה כלפי התובעת היא שלכל היותר הסתפקה בעת חתימת הסכמי ההלוואה באישורים לא מעודכנים של חברת לנקרי המייפה כוחו של מר אורון לנקרי לפעול בשמה.

המחלוקת בבקשה שבפניי נוגעת איפוא לשאלה אם נמנע מהנתבעת 2 להביא טיעוניה כיאות בפני בית המשפט מאחר שלטענתה לא ידעה על ההליך המשפטי המתנהל נגדה בשל תרמית מצד מר אורון לנקרי, שלכאורה הציג מצג שווא לפיו בסמכותו לייצג את החברה.