תא"ק 65334-03-15 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' דמרי

רקע וטענות הצדדים

1.ביום 8.6.2006 נערך חוזה שכירות בין התובעת לנתבעים ביחס לדירה ברחוב דוד רזיאל 6/1 באשקלון (להלן – המושכר). סעיף 7 להסכם קובע כי דמי השכירות ישתנו בהתאם להודעת המשכירה וסעיף 5 ח' קובע כי אי תשלום של דמי השכירות במלואם, במשך של 3 חודשי שכירות רצופים או בלתי רצופים, מהווה הפרה יסודית של החוזה.

התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב דמי שכירות והוצאות נלוות בסך 77,747 ₪. מהתדפיסים שצורפו לכתב התביעה עולה כי משנת 2008 ואיך משלמים הנתבעים תשלומים בודדים על חשבון דמי השכירות באופן שצברו את החוב הנתבע.

בגין הפרה יסודית של הסכם השכירות עותרת התובעת לסילוק ידם של הנתבעים מהמושכר.

2.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן בה טענו ביחס למצבם הכלכלי ולעובדה כי הנתבע הינו דייר ממשיך של אביו המנוח. הנתבעים טענו כי נקבעו להם דמי שכירות נמוכים, בהסכמה עם נציגי התובעת, ונמסרו להם שוברי תשלום אותם שילמו "עד לאחרונה". לטענתם לא ידעו על שיעור החוב שנצבר ולא ניתנה להם הזדמנות לערער על שיעור השכירות. נטען כי התביעה לוקה בשיהוי והחוב מופרז ולא מוצדק.

3.בדיון מיום 11.2.16 הבהיר הנתבע כי הגיע להסכם עם נציג התובעת בשם יעקב לנקרי לשלם סכום כולל של 300 ₪ אולם לאחר מכן התקיימה וועדה בהעדרו בה הועלה שיעור דמי השכירות. בחקירתו אישר כי הנתבעים מקבלים שוברי תשלום אולם לא משלמים אותם וכי אין להם טענה כי תשלומים ששילמו אינם מופיעים בפירוט התשלומים שהגישה התובעת.

בתום הדיון ניתנה לנתבעים האפשרות לפנות ולבקש הנחה ולהגיע להסדר תשלומים. ביום 11.5.16 התובעת הודיעה כי אינם זכאים להנחה ויש לתת החלטה בבקשת הרשות להתגונן.

דיון והכרעה

4.מכתב התביעה ונספחיו עולה כי בכל שנת 2008 לא שילמו הנתבעים דבר למרות שדמי השכירות השוטפים היו נמוכים, בסכום שנתי של 2,408 ₪. באפריל 2009 עלה שיעור דמי השכירות החודשי לסך של כ- 1,500 ₪ והנתבעים שילמו שני תשלומים בשנה זו בסך כולל של 325 ₪ בלבד. באוקטובר 2010 הופחתו דמי השכירות לסך של 392 ₪, אולם הנתבעים לא שילמו דבר בכל שנת 2010. בשנת 2011 נותרו דמי השכירות בשיעור נמוך ושולמו תשלומים חלקיים, שלא כיסו אף את החוב השוטף. כך גם בשנת 2012 עד יולי 2013 עת עלו פעם נוספת דמי השכירות החודשיים לסך של כ- 1,800 ₪, ונשארו בשיעור זה עד להגשת התביעה. בשנת 2014 שולמו ארבעה תשלומים חלקיים בלבד. בשנת 2015, עד להגשת התביעה, לא שולם דבר.

כמפורט לעיל, הנתבעים לא כפרו בנכונות התקבולים המפורטים בספרי התובעת. הנתבעים לא פירטו הגנה אפשרית כנגד שיעור החוב ולא הציגו הצדק סביר להימנעותם מתשלום החוב השוטף לפי שיעור שכר הדירה שנקבע להם.