תא"ק 63264-03-16 בירמן עצים ופירזול בע"מ נ' שורק ואח'

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 29/3/16 הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 196,226 ₪ בגין יתרת חוב של חברת טקסורה רהיטים בע"מ (להלן: "החברה") להחזרתה ערבו הנתבעים בערבות אישית מיום 30/3/05. בכתב התביעה צורפו כתבי ערבות אישית בחתימת כל אחד מהנתבעים, חשבוניות המופנות לחברה מיום 9/7/15 עד 4/1/16 והעתק של שלוש המחאות שנמשכו מחשבון החברה לפקודת התובעת וחוללו. נטען כי ביום 14/1/16 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פר"ק 23983-01-16 למנות כונס נכסים על כל נכסיה של החברה ולכן אין ספק כי החוב לא יפרע על ידי החברה.

2.ביום 13/4/16 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהיר של הנתבע 1, שהוא אחיו של הנתבע 2. הנתבעים טוענים כי הם ערב יחיד כהגדרת המונח בפרק ב' לחוק הערבות ולכן הם מופטרים מערבותם לפי סעיף 21(ב) לחוק הערבות כאשר בהסכמי הערבות לא נקוב סכום הערבות. עוד נטען כי הנתבעים אינם בעל עניין כהגדרת המונח בחוק ניירות ערך. בנוסף טוענים הנתבעים כי החוב נשוא התביעה הינו חוב של החברה אלא של חברה בשם משכל בע"מ (להלן: "משכל") אשר היתה הבעלים של העסק אותו הפעילה החברה מאותו מבנה בו פעלה החברה ורכשה סחורה מהתובעת. נטען כי בסוף שנת 2004 מכרה משכל את כל פעילותה לחברה כאשר משכל נותרה חייבת לתובעת כ – 200 אלף ₪ בגין אספקת מוצרים שוטפת. נטען כי התובעת לקחה את כל החוב של משכל והעבירה אותו כפי שהוא לחברה. נטען כי במשך כל שעות הפעילות השוטפת שילמה החברה בגין המוצרים שקיבלה מהתובעת באופן שוטף ומה שנותר הוא החוב ההיסטורי של משכל. נטען כי התובעת עשתה תרגיל חשבונאי בכך שזקפה את הכספים שקיבלה מהחברה על חשבון החוב של משכל במקום לזקוף כספים אלו על חשבון הטובין שסיפקה לחברה. הנתבעים טוענים כי לא ערבו לחובותיה של משכל ולכן אין הצדקה לגרום לכך שהם יפרעו חובות אלו מכוח ערבותם. הטענה השלישית של הנתבעים הינה כי התביעה מוגשת בניגוד לסעיף 8 לחוק הערבות , שכן לא ניתן נגד החברה צו קבלת נכסים. נטען כי אין זהות בין מינוי כונס נכסים לבין צו קבלת נכסים הנזכר בסעיף 8 לחוק הערבות.

3.ביום 24/5/16 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת למתן רשות להתגונן. לתגובה צורף תדפיס מרשם החברות ומדו"ח של בי.די.איי לפיו הנתבעים הם הדירקטורים היחידים של החברה ולכן מהווים בעל עניין בתאגיד, שלא יכול להיכנס להגדרה של ערב יחיד. עוד נטען כי התובעת אינה בגדר נושה כמשמעותו בסעיף 19 לחוק הערבות שכן אינה נותנת הלוואות במהלך עסקיה הרגיל. במענה לטענה לפיה מדובר בחוב של משכל, נטען כי יש לדחות טענה זו שכן החוב הנתבע אינו בגין אספקת מוצרים על פי החשבוניות שצורפו לכתב התביעה, אשר כולם הוצאו בגין רכישת מוצרים בשנים 2015 עד 2016. במענה לטענה לפיה ההחלטה בדבר מינוי כונס נכסים אינה בבחינת צו קבלת נכסים, מצרפת התובעת את עמודים 9 ו – 11 של ההחלטה על בסיסם נטען כי מדובר בצו קבלת נכסים.

4.ביום 20/6/16 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעת. בזיקה להחלטת הביניים מיום 24/5/16, נטען כי יש צורך בדיון פרונטלי קצר בעיקר בשאלה מיהו החייב העיקרי אך גם ביתר הטענות המוזכרות בבקשה. נטען כי אין מחלוקת כי בעת שהחלה ההתקשרות בין התובעת לבין החברה, היתה יתרת חוב של משכל בסך של כ – 200 אלף ₪ לתובעת. נטען כי יש לאפשר לנתבעים להוכיח את טענתם זו במסגרת הרשות להתגונן.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני נותן לנתבעים רשות להתגונן אך ורק בטענה לפיה החוב נשוא התביעה הוא חוב היסטורי של חברת משכל מהטעמים שיפורטו להלן.

6.הטענה לפיה הנתבעים אינם בגדר ערב יחיד היא דוגמא מובהקת להגנת בדים שיש לדחותה כבר בשלב זה. הנתבעים לא התייחסו כלל למסמכים שצורפו לתגובה מהם עולה כי הנתבעים הם דירקטורים של החברה ולכן נכנסים להגדרה של בעל עניין כאמור בחוק ניירות ערך ולא נכנסים להגדרה של ערב יחיד כאמור בסעיף 19 לחוק הערבות. לשלמות התמונה יצוין כי הנתבעים לא הניחו כל תשתית עובדתית מינימלית לתמיכה בטענתם לפיה התובעת נכנסת להגדרת נושה בסעיף 19 לחוק הערבות בשל מתן הלוואות במהלך עסקיה הרגיל. לא מצאתי בתצהירו של הנתבע כל פירוט ולו מדגמי של הלוואה שנתנה התובעת למאן דהוא במהלך עסקיה הרגיל. חובת הפירוט המוטלת על מבקש רשות להתגונן אינה מאפשרת להסתפק בטענה הסתמית שהועלתה לעניין זה בסעיף 12 של התצהיר.

7.הטענה לפיה מינוי כונס נכסים לחברה אינו בבחינת צו קבלת נכסים כמשמעותו בסעיף 8 לחוק הערבות היא טענה משפטית שיש להציג לה תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית המצדיקה את בירורה בהליך משפטי מלא. לא מצאתי תשתית שכזו במסגרת הבקשה שבפניי. נהפוך הוא, התובעת צירפה לתגובה חלק מהחלטת בית המשפט המחוזי למנות כונס נכסים. עיון באותה החלטה מבהיר כי הרקע למינוי היה הרעה במצבה התזרימי של החברה אשר צברה חובות כלפי בעל השעבוד בסכום נטען של 44 מיליון ₪. כונס הנכסים בהתאם למשמעות המילולית הפשוטה של שמו, מונה כדי לקבל לידיו את נכסי החברה, לנסות להפעיל את החברה ואם הדבר לא יעלה יפה, לפעול למכירת נכסיה ופרעון החובות לנושים. לא מצאתי בבקשה כל פירוט המצדיק בירור נוסף מדוע מינוי שכזה אינו בבחינת צו קבלת נכסים כהגדרתו בסעיף 8 לחוק הערבות.

8.לעומת זאת, הטענה לפיה יתרת החוב של החברה לתובעת היא למעשה חוב היסטורי של חברת משכל, פורטה כנדרש ולא זכתה למענה חד משמעי במסגרת התגובה. ב"כ התובעת לא הכחיש קיומו של חוב היסטורי של חברת משכל ולא נתן מענה הנתמך בכרטסת ובתצהיר לשאלה מה התובעת עשתה עם החוב הזה. לפיכך יש מקום לברר טענה זו בהליך משפטי מלא.