תא"ק 62313-02-15 בנק הפועלים נ' כיוף

בפניי בקשת רשות להתגונן.

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 241,539 ₪ בגין אשראי בחשבון והלוואה אותם קיבל מהתובע.

בתצהיר המצורף לבקשה טוען המבקש כי שילם לתובע 2,000 ₪ בחודש , ולפני כשנתיים וחצי נקלע למצב כלכלי קשה וחרף זאת המשיך להפקיד את התקבול החודשי.

עוד טוען המבקש כי יש לו טענות חזקות כנגד.

ביום 18.3.15 נתנה החלטתי ולפיה לאור דלות הטענות האמורות בבקשה, ולפנים משורת הדין, יגיש המבקש בקשה מתוקנת בה יפרט את טענותיו, שכן הבקשה כפי שהוגשה אינה מגלה עילה ומשכך דינה להידחות .

בקשה משלימה לא הוגשה עד ליום זה.

הלכה היא כי במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן, אין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו, ואף לא את טיב ראיותיו , שכן עול ההוכחה המוטל על הנתבע, הינו מצומצם יחסית, לא נשקלים שיקולי מהימנות, ואף לא נקבעים ממצאים, ודי לו לנתבע, כי יוכיח הגנה אפשרית בפני התובענה, ולו בדוחק (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 402-403, וכן ע"א 5480/98 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' שוקי אבו, פ"ד נב (2) 476), ובלבד שהועלתה טענת הגנה הראויה לבירור (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172).

במקרה דנן, המבקש לא העלה כל טענת הגנה ואף לא הגנה לכאורה וכל שטען הוא כי הפקיד 2,000 ₪ מידי חודש וכי יש לו טענות "חזקות" כנגד הבנק.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן (ההדגשה אינה במקור ל.ד.ח)