בן זמרה מס' 570012815 נ' בן עמוס

1.בפני בקשת הנתבעת לביטול פסק דין מיום21.3.17, על פיו, התקבלה התביעה כנגדה בהעדר בקשת רשות להתגונן. לטענת הנתבעת, כתב התביעה וההזמנה לדין, כלל לא נמסרו לה ואישור המסירה שצרפה התובעת, כאילו סירבה לחתום על קבלת המסמכים, אינו נכון. הנתבעת טענה בעניין זה, כי המועד המצוין באישור המסירה הינו יום חמישי בשבוע-יום בו הינה יוצאת מביתה בשעה 7:00 בבוקר וחוזרת רק בשעות הערב. הנתבעת הפנתה לכך שבאישור המסירה לא צוינה כלל שעת המסירה, שכן כאמור כלל לא הייתה בבית ולא קיבלה את המסמכים. הנתבעת הוסיפה כי גם ע"פ שיקול דעת, יש לבטל את פסק הדין, שכן היא שילמה ומשלמת כל חודש את כל החיובים המוטלים עליה ולא ידוע לה על כל חובות כלפי התובעת.

2.התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי בוצעה מסירה כדין וכי הנתבעת זלזלה בהליך השיפוטי וסירבה לחתום על אישור המסירה. התובעת הפנתה לכך שהנתבעת אף קיבלה התראה בטרם הוגשה התביעה. התובעת הוסיפה כי סיכויי ההגנה של הנתבעת הינם קלושים שכן לא צירפה כל מסמך שהוא לסתירת החובות נשוא התביעה.

דיון

3.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין

המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

ראה בנוסף, לעניין זה :ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

4.במקרה דנן,טענה הנתבעת כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק ובהעדר מסירה.המדובר למעשה בשתי גרסאות עובדתיות סותרות שכן מונח בפני תצהיר המוסר כאילו ביצע את המסירה והנתבעת סרבה לחתום, בעוד הנתבעת הצהירה כי לא בוצעה מסירה וכי כלל לא פגשה את המוסר.

מחד, הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל היה הנטל על הנתבעת לשכנע בדבר אמיתות טענתה כי לא הוזמנה כדין, ולא ידעה על דבר ההליכים כנגדה (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ. מאידך, במקרה דנן, הנתבעת טענה במפורש כי באישור המסירה לא ציין המוסר את שעת המסירה וכי באותו יום כלל לא הייתה בבית משעה 7:00 בבוקר ועד הערב. למרות טענה זו, לא מצאה התובעת לנכון לצרף לתגובתה תצהיר משלים מטעם המוסר בדבר שעת המסירה.

לאור האמור, הצליחה הנתבעת לעורר ספק בשאלה, האם כתב התביעה הומצא כנטען.

5.אדגיש כי בנסיבות שצוינו, אינני מוצאת להכריע בעניין טענת העדר ההמצאה שכן, בכל מקרה, שוכנעתי כי גם אלמלא היה מקום לביטול מחמת הצדק, הרי יש להורות על ביטול פסק הדין משיקול דעת בית המשפט. בעניין ביטול פסק דין שניתן בהעדר, ע"פ שיקול דעת כבר נקבע כי המבחן השני-סיכויי ההצלחה של המבקש, הינו החשוב יותר. בעניין זה כבר נקבע בפסיקה כי די בכך שקיימת אפשרות כי תוצאות פסק הדין יהיו שונות במידה ותינתן לנתבע האפשרות להעלות טענותיו, על מנת שדלתות ביהמ"ש לא יחסמו בפני מבקש ביטול פסק הדין שניתן בהעדרו ועל התנהלותו ניתן לפצות בהוצאות.