תא"ק 61857-12-13 אשר נ' לרר ואח'

בענין בקשה להארכת מועד להגשת תגובה לבקשה לתיקון כתב תביעה -

לאחר שקראתי את הבקשה והתשובות לה וכן קראתי את הבקשה לתיקון כתב התביעה, החלטתי לדחות את הבקשה.

1. טענת ההתיישנות אותה טענו המבקשים והעומדת לבירור, נטענה ביחס לכתב התביעה התלוי ועומד בתיק זה.

    

2. עיון בבקשה לתיקון כתב התביעה מלמד כי אין מדובר בתיקון טכני זניח אלא בתיקון מהותי הכולל, בין היתר, הוספת בעלי דין משני צידי המתרס, הן תובעים והן נתבעים, תיקון סכום התביעה באופן משמעותי אשר בעטיו מבוקשת העברת הדיון לבית המשפט המחוזי ועוד; יוצא כי הלכה למעשה וכפי שנטען: "...מבקש התובע להוסיף עילות תביעה נוספת (כך במקור) של עשיית עושר ולא במשפט. מכיוון שכך, כתב התביעה המקורי מוגש ב"פסים רגילים" ולא ב"סדר דין מקוצר" (סעיף 8.5 לבקשה לתיקון כתב התביעה).

    

3. אף המבקשים מסכימים כי: "אין מדובר באיזשהו תיקון "פורמאלי" אלא בתיקון הנוגע לעילת התביעה ממש ותיקון הנוגע לעובדות על בסיסין נתבע הסעד ואשר מפניהן נדרשים המבקשים להתגונן" (סעיף 4 לתשובה לתגובה).

    

4. סבורני כי בנסיבות אלה, אף אליבא דמבקשים ברי כי יש לדון תחילה בבקשת התיקון (והדבר יעשה טרם הדיון שנקבע). ודוק.

    

5. כידוע, סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע את הכלל לפיו "תביעה שלא הוגשה עליה תובענה והיא אינה במקרקעין, מתיישנת לאחר חלוף שבע שנים". סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה "ביום שבו נולדה עילת התביעה". מכוחם המצטבר של שני סעיפים אלה, נקבע אפוא הכלל בדבר התיישנותה של תביעה, לאחר חלוף שבע שנים מהיום בו נולדה עילת התביעה.