פישהנלדר נ' הלר

עסקינן בתביעה שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, והועמדה על סך של 78,561 ₪. התביעה היא במהותה חוזית ובבסיסה דרישת התובע לתשלום שכר טרחה עבור שירותים משפטיים שביצע עבור הנתבע. לכתב התביעה צורף חוזה הזמנת השירות המשפטי והתחייבות הנתבע לתשלום שכר טרחה (החוזה סומן כנספח א'). בכתב התביעה מפרט התובע את ההליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינו של הנתבע ואת התוצאה אשר לאורה, בזיקה להסכם שכר הטרחה, זכאי התובע לטענתו לתשלום שכר הטרחה.

בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי כתב התביעה אינו מגלה עילה וכי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, הואיל והחוזה שנחתם בין הצדדים הוא מיום 16/04/2002.

לטענת הנתבע, שולם לתובע מלוא שכר טרחתו ובבסיס תביעה זו דרישת תשלום בונוס, בעוד שבפועל המשא ומתן שהתנהל באמצעות התובע לא צלח. לשיטת הנתבע, אין אפוא בסיס לדרישתו התובע לתשלום בונוס בעוד שהנתבע כי עמד בהסכם שכר הטרחה וקיימו במלואו.

בתגובת לבקשת רשות להתגונן טען התובע כי התובענה דנן נולדה בחודש אוקטובר 17, עת נסגר תיק ההוצל"פ אשר מכוחו קמה עילת התביעה, ועל כן התביעה לא התיישנה. עוד נטען, כי הזכות לתשלום הבונוס קמה מכוח ההסכם שנחתם בין הצדדים ובהפנותו לסעיף 6.2 להסכם שכר הטרחה טען התובע כי יש לפרשו באופן שמבסס את התובענה דנן.

עיינתי היטב בתיק, בחנתי את המסמכים שהגישו הצדדים, את כתב התביעה ואת התצהיר אשר הוגש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, ושקלתי האם יש מקום לקיים דיון בבקשות הנתבעת נוכח פסיקת בית המשפט העליון בסוגיית מתן רשות להתגונן [ע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום 15/6/09) .

ההלכה הנוהגת קובעת, כי לא תינתן רשות להתגונן "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6154/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג (1) 390 ).

4.          לפיכך, ולאחר ששקלתי את הנסיבות הספציפיות של תיק זה, אני מחליטה בהתאם לסמכותי