תא"ק 61236-12-14 אסף בכור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.בפני בקשה למתן רשות להגן כנגד תביעה שהגישו המשיבים כנגד המבקש לתשלום סך של 126,586 ₪ בהתאם לפוליסות ביטוח חיים שהנפיקה המבקשת למנוחה גילה בכור ז"ל (להלן: "המנוחה").

2.כפי המפורט בכתב התביעה, המבקשת ביטחה את חיי המנוחה בפוליסות לביטוח חיים שנועדו לפי דרישת בנק מזרחי טפחות (להלן: "הבנק") לשמש כהגנת מקבלי משכנתאות. המנוחה נפטרה ביום 4.02.14 כשלטענת המשיבים סכום הביטוח נכון ליום 5.02.14 עמד על סך של 246,759 ₪ ובשערוך ליום הגשת התביעה על סך של 249,492 ₪. המשיבים פנו למבקשת לקבלת תגמולי הביטוח, אולם זו שילמה סך של 145,548 ₪ בלבד וסירבה לשלם את מלוא סכום הביטוח הנטען. בנסיבות אלו נאלצו המשיבים לשאת בעול תשלומי ההלוואות, ועד ליום הגשת התביעה הם שילמו סך השווה ל-22,642 ₪. התביעה הועמדה כאמור, על סך של 126,586 ₪ הכולל גם את יתרת תגמולי הביטוח שהיה על המבקשת לשלם למוטב לפי טענת המשיבים אף שהדבר לא צוין ברור ומפורש בכתב התביעה.

3.בבקשתה טענה המבקשת כי לאחר הגשת התביעה לתשלום תגמולי הביטוח היא השיבה למשפחת המנוחה כי לצורך טיפול בתביעה, יש להגיש אישור על יתרת הלוואה בבנק נכון ליום הפטירה. ביום 23.04.14 נמסר למבקשת מכתב הצהרת כוונות שכלל יתרת פירוט הלוואה בבנק, ואולם מספר הפוליסה שהיה נקוב במכתב לא היה תקין, והמבקשת הודיעה על כך למשיבים באמצעות סוכן הביטוח. בהמשך, ביום 11.06.14, נמסר למבקשת מכתב הצהרת כוונות מבנק טפחות וביום 23.06.14 נמסרה בבית המנוחה המחאה בסך כולל של 145,546 ₪ שהוא סכום הביטוח המלא לפי הוראות הפוליסות נכון ליום הפטירה. עם ההמחאה נשלח מכתב בו נתבקש הבנק להמציא למבקשת העתק מהסכם ההלוואה, על מנת שהמבקשת תוכל לבדוק את שיעור יתרת הסכום שיש לשלם לפי הפוליסות. זאת, נוכח העובדה שסכומי הביטוח בפוליסות במועד פטירת המנוחה היו נמוכים באופן משמעותי מסכום יתרת ההלוואות הנטען. לפניית הבנק למבקשת ביום 20.07.14 בשאלה מדוע המבקשת זקוקה לעותק הסכם ההלוואה, השיבה המבקשת כי בשל ההפרשים האמורים עליה לבחון את פירוט ההלוואה. גם בשיחה טלפונית שהתקיימה עם בעלה של המנוחה ביום 27.08.14 סוכם עמו על עריכת פגישה לשם קבלת מסמכי ההלוואה ובחינת יתרת סכום ההלוואה, אך פגישה כזו לא נערכה וחלף זאת המשיבים הגישו את תביעתם לבית המשפט. טענת המבקשת היתה כי המשיבים אינם מאפשרים לה לברר את חבותה ולבחון כיצד נוצרה יתרה כה גבוהה לתשלום מעבר לסכומי הביטוח בפוליסות נכון ליום פטירת המנוחה.

4.יצוין כי ביום 29.06.15 עתרה המבקשת לבית המשפט בבקשה למתן צו המורה לבנק להמציא למבקשת העתק מהסכם ההלוואה ופירוט תשלומים שנעשו לבנק בגין ההלוואה החל משנת 2010, כל זאת לשם בירור החבות הנטענת.

5.המשיבים התנגדו למתן הצו וציינו כי בהתאם לפוליסות היה על המבקשת לשלם תגמולי ביטוח לפי "סכום הביטוח או סכום יתרת ההלוואה" הגבוה מביניהם, ואילו המבקשת שילמה תגמולי ביטוח נמוכים מיתרת ההלוואה. בנסיבות אלו אין כל רלוונטיות למסמכים המבוקשים. המשיבים הוסיפו כי ממילא, המועד לבירור החבות המוטל על המבקשת לביצוע באופן מידי ובסמוך להודעה על קרות מקרה הביטוח, חלף זה מכבר.

6.בדיון, נחקרה הגב' מיטל מבשוב מנהלת מחלקת תביעות ביטוח חיים אצל המבקשת על תצהירה שתמך בבקשת רשות להגן. במהלך חקירתה הציגה בפניה ב"כ המשיבים שני מסמכים המתעדים לטענתה את סכומי הביטוח כפי שהיו כחודש לפני פטירת המנוחה. ואולם, הגב' מבשוב הבהירה כי סכומים אלו מתייחסים לסכומי הביטוח נכון ליום הקמת הפוליסה, ומדובר בסכומים היורדים מעת לעת לפי לוח הסילוקין בפוליסה. היא הבהירה כי נוכח העובדה כי מקובל לבצע מחזורים במשכנתאות ולעיתים קיימים פיגורים בהחזר המשכנתאות, אזי במקרים בהם קיים פער בין סכום ההלוואה לבין סכום הפוליסה, נדרשת הבהרה מהבנק לקבלת פרטים אודות ההלוואה מאז נטילתה.

7.ההלכה הפסוקה קובעת כי מטרתו של סדר דין מקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנויות למכוניות הים התיכון, פ"ד לו(3) 518, 524 (1982); ע"א 9654/02 חברת אחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)). הנטייה בפסיקת בית המשפט הינה, ככלל, ליתן רשות להתגונן כאשר טענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינה בדרך של בירור התובענה לגופה (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק מזרחי מאוחד בע"מ (פורסם בנבו, 9.12.09)). בית המשפט יימנע ממתן רשות להגן, רק מקום בו אין כל ממש בטענותיו של המבקש והוא מציג "הגנת בדים" בלבד (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 (1988)).

8.במקרה זה, בפי המבקשת שתי טענות הגנה הראויות להישמע. האחת, המתייחסת למלוא סכום התביעה ולפיה הסכומים המצוינים כסכומי הביטוח הינם סכומים המתייחסים ליום הקמת הביטוח ולגובה ההלוואה שעמדה באותה עת, כשבמהלך התקופה, יתרת ההלוואה, וכפועל יוצא מכך גובה דמי הביטוח, ירדו מעת לעת. זאת בניגוד לטענת המשיבים הסבורים כי הסכומים אליהם מתייחסת המבקשת היו סכומי גובה הביטוח במועד פטירת המנוחה. ברי, כי מדובר בטענה המצדיקה בירור התובענה. בהקשר זה יצוין כי טרם נתברר מהי זכותם של המשיבים בכספים אלו שעל פי הפוליסה צריכים להיות משולמים לבנק הוא המוטב לפי הפוליסה.

9.הטענה השנייה שבפי המבקשת היא הטענה כי המשיבים הכשילו את בירור החבות בכך שלא הניחו בפניה את המסמכים הנדרשים לשם בירור החבות נוכח הפער המשמעותי בין הסכום לפי הפוליסה במועד הפטירה לסכום שהופיע ברישומי הבנק. לדבריה, המשיבים בהתנהלותם נהגו בניגוד להוראות סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") בכך שלא מסרו את מלוא המידע הנדרש לבירור החבות ולא סייעו למבקשת בהשגתם. זו גם הייתה כוונת הגב' מבשוב שמבחינת המבקשת היא סיימה את חובתה שכן בהעדר שיתוף פעולה של המבוטח נבצר ממנה לברר את החבות הנוספת הנטענת. אכן, ב"כ המשיבים סבורה כי דווקא המבקשת היא זו שלא עמדה בהוראות החוק בכך שבניגוד לחובה שבסעיף 23(א) לחוק, היא לא פעלה לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותה. מחלוקת זו כשלעצמה, כמו גם קיומם של הסייגים הקבועים בסעיף 24 לחוק, מצדיקה מתן רשות להגן ופשיטא כי אין שמדובר ב"הגנת בדים". בשולי עניין זה יצוין, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר בשלב זה, כי יש ממש בטענת המבקשת כי פנייתה לבנק לקבלת הסכם ההלוואה כלל גם פרטים הנוגעים להתנהלות המנוחה בכל הנוגע לסילוק ההלוואה, למחזורה וכיוצ"ב וכפי שעולה ממכתב המבקשת לבנק מיום 23.07.14 המציין בקשה לפירוט ההלוואה.