תא"ק 59942-01-16 ברכאת נ' כהן

בעניין: מחיקת כותרת

1.ביום 31/1/16 הגישה התובעת נגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 62,300 ₪ לתשלום דמי שכירות בגין נכס ברח' קיבוץ גלויות 93 בחיפה אשר חלקו מוחזק בשכירות מוגנת וחלקו האחר בשכירות חופשית, לתקופה מיום 1/9/11 עד מועד הגשת התביעה. סכום התביעה מבוסס על שטח הנכס ושיעור דמי השכירות החופשית והמוגנת כפי שנקבעו בפסק דינו של כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) אינאס סלאמה מיום 30/1/14 בתיק אזרחי 26167-08-11

(להלן: "ההליך הקודם"). בסעיף 4 לכתב התביעה מציינת ב"כ התובעת כי הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בהליך הקודם בבית המשפט המחוזי אך הממצאים שנקבעו בפסק הדין לא שונו על ידי ערכאת הערעור.

2.ביום 4/4/16 הוגשה הבקשה שבפניי למחיקת כותרת התביעה. נטען כי הנתבע רכש תמורת דמי מפתח את זכויות הדיירות המוגנת בשטח של 60 מ"ר בבניין ברח' קיבוץ גלויות 93 בחיפה והרכישה אושרה בפסק הדין של בית הדין לשכירות בחיפה בתיק ש 55/06. נטען כי לאחר הרכישה לא פעל בעל הבית לחתום עם הנתבע על הסכם שכירות ולא הופיע במשך שנים כדי לדרוש את דמי השכירות. במהלך השנים, הועברו לבעלות התובעת חלקים מהבניין עד שהפכה לבעלת כל הבניין והחלה להגיש תביעות נגד שוכרי היחידות בבניין לרבות הנתבע. במסגרת ההליך הקודם, הוגשה תביעת פינוי ותביעה כספית על סך 476,012 ₪ לתשלום דמי שכירות חופשית לתקופה בה מחזיק הנתבע בנכס על שני חלקיו עד ליום 15/8/11. נטען כי כיוון שבעליך הקודם שיעור דמי השכירות בעד השטח המוחזק בדמי מפתח ובעד השטח הנוסף לא היוו פלוגתא שעמדה להכרעת בית המשפט, לא יכולה התובעת להסתמך על האמור בפסק הדין כסכום קצוב לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר. עוד נטען כי פסק הדין בהליך הקודם לא מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום קצוב בעד תקופת השכירות נשוא התביעה בתיק זה. נטען כי הערכאה המוסמכת לקבוע את דמי השכירות בעד החלק המוגן היא בית הדין לשכירות. נטען כי רק אם דמי השכירות היו נקבעים על ידי בית הדין לשכירות, קביעה זו היתה יכולה לשמש כבסיס להגשת תביעה בסדר דין מקוצר. עוד נטען כי בפסק הדין של ערכאת הערעור שצורף לבקשה ולא צורף לכתב התביעה, שונה סכום החיוב במסגרת של פסק דין על דרך הפשרה מ – 95,265 ₪ ל – 80,000 ₪, בהתעלם ממרכיבי החיוב כפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום ולכן לא ניתן לקצוב את שיעור דמי השכירות בעד השטחים השונים. עוד נטען כי אם התובעת סברה כי בידה פסק דין חלוט המכיל חיוב בסכום קצוב, לא ברור מדוע התביעה הוגשה לבית המשפט ולא ללשכת ההוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב.

3.ביום 13/4/16 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת למחיקת הכותרת. נטען כי הקביעות של בית המשפט בהליך הקודם מהוות מעשה בי דין בין אותם צדדים ולפיכך מהוות התחייבות מפורשת שיש עליה ראיה בכתב כלשון תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. נטען כי פסק הדין של ערכאת הערעור הסתיים בהסדר פשרה בדבר גובה החוב ללא כל שינוי בממצאים אותם קבע בית משפט השלום בין הצדדים.

4.ביום 29/5/16 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובעת. נטען כי בפסק הדין בהליך הקודם לא נקבע כל חיוב עתידי בדמי שכירות. נטען כי הקביעות של בית משפט השלום בהליך הקודם אינן מעשה בי דין בהליך זה שכן בהליך זה ישנה פלוגתא חדשה האם הנתבע השתמש במושכר לאחר פסק הדין.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למחיקת כותרת להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

6.בע"א 166/70 אקשטיין נ' אפוטרופסים על עזבון המנוח ליב אורבך, פסקי דין כ"ה(1) עמ' 161 קבע בית המשפט העליון כי ניתן להגיש תביעה בסדר דין מקוצר על בסיס פסק דין של בית הדין לשכירות הקובע את שיעור דמי השכירות שכן פסק דין שכזה משלים עת שהחסיר הסכם השכירות בכל הנוגע לשיעור דמי השכירות. ב"כ התובעת מסכים כי אם פסק הדין בהליך הקודם היה פסק דין של בית הדין לשכירות, ניתן היה לבסיס עליו תביעה בסדר דין מקוצר, אך טוען כי לא כך במקרה שלפנינו כאשר פסק הדין ניתן על ידי בית משפט השלום. מדובר בטענה נכבדה אשר שקלתי אותה בכובד ראש והחלטתי בסופו של דבר לדחותה. על צד המהות פסק הדין של בית משפט השלום בהליך הקודם הכריע במחלוקת שבין הצדדים להליך שבפניי הן לגבי שטח הנכס והן לגבי שיעור דמי השכירות בגין החלק המוגן ובגין החלק החופשי. עיון בפסק הדין של בית משפט השלום בהליך הקודם מלמד כי אין ממש בטענה לפיה בית משפט השלום לא נדרש להכריע בפלוגתא בעניין זה. למעשה די בעיון בכותרות פסק הדין העוסקות בשטח הנכס ובתשלום שמגיע בגין כל אחד מחלקי הנכס כדי להגיע למסקנה זו. בית המשפט המחוזי נתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט בכל הנוגע לגובה החיוב אבל הדגיש במפורש כי למעט הפחתת סכום החיוב מ – 95,967 ₪ ל – 80,000 ₪ כל יתר קביעותיו של בית משפט קמא בפסק דינו יוותרו על כנן. קבלת טענות ב"כ התובעת בבקשתו משמעותה ריקון מתוכן של אמירה מפורשת זו של בית המשפט המחוזי, ההופכת את קביעות בית משפט השלום בהליך הקודם לחלוטות ומחייבות גם בתביעה זו, שהיא המשך מבחינה כרונולוגית של ההליך הקודם.

7.תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת להגיש בסדר דין מקוצר תביעה על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית הבאה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב. לאחר שבית המשפט העליון התיר זה מכבר את האפשרות לבסס תביעה שכזו על פסק דין קודם, אני סבור כי גם פסק דין של בית משפט השלום הקובע קביעות מפורשות לגבי שטח הנכס וגובה דמי השכירות, די בו כדי להוות חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא בין הצדדים בתיק זה.