תא"ק 59904-12-15 גרביץ נ' כוהנוב

לפניי בקשה מטעם הנתבע לביטול פס"ד שניתן נגדו ביום 18.4.16 בהיעדר בקשת רשות להתגונן במועד.

לאחר שעיינתי בבקשה מיום 30.6.16, בתגובת התובע מיום 10.7.16 ובתשובת הנתבע מהיום, אני מוצא להחליט כך:

שני הצדדים לא ביקשו לקיים דיון פרונטאלי (לחקירת מצהירים) ולכן וגם משסבורני שהדבר אפשרי ויעיל, לא יקוים דיון כזה וההכרעה תיעשה עפ"י הכתובים.

שני הצדדים לא מתייחסים לשאלה, האם בקשת הביטול הוגשה במועד החוקי (לפי תקנה 201 לתקסד"א), ולכן אתעלם מכך גם אני. בהקשר זה יצוין כי הנתבע לא הבהיר בתצהירו (בניגוד לדרוש ולמתבקש), מתי וכיצד בדיוק הוא התוודע לקיומו של פסה"ד ולקיומה של התביעה. לדבר תינתן נפקות במישור ההמצאה.

אין לבטל את פסה"ד מחובת הצדק

מסירת מסמכי התביעה בוצעה בכתובתו החוקית של הנתבע, היא הכתובת הרשומה במשרד הפנים, ולכן מדובר במסירה כדין. ראו הגדרת "מען" בתקנה 1 לתקסד"א.

מעבר לכך, הנתבע לא צירף תצהיר של אשתו כדי לתמוך בטענתו לגבי הפירוד הזמני בין השניים שגרם לכך שהוא לא התגורר עמה במועד המסירה (אשתו קבלה את מסמכי התביעה עבורו וחתמה על אישור מסירה). תצהיר כזה גם דרוש להוכחת הנטען בדבר אי-מודעתה הנטענת של האשה לטיב המסמכים.

יצוין, ושני הצדדים לא התייחסו לכך, כי לידי אשת הנתבע נמסרה גם פסה"ד עצמו. אישור המסירה סרוק בתיק ביהמ"ש, והדבר מחזק את ההנחה שהאשה כן מקבלת עבור הנתבע מסמכים ורואה את עצמה מוסמכת לעשות זאת, שוב.

כאמור לעיל, מאחר שלא נודע כיצד הגיע פסה"ד לידי הנתבע, יש להניח שדרך אשתו ובעקבות המסירה הנ"ל של פסה"ד, משמע מדובר בדרך מסירה שהינה גם אפקטיבית.