תא"ק 5964-12-14 מתכת ותעשיות זרזיר 2010 בע"מ נ' יצחקי ואח'

בעניין: בקשה לביטול פסק דין ובקשה להארכת מועד

1.ביום 3/12/14 הגישה התובעת נגד המבקשים ונגד שרון יצחקי (להלן: "שרון") תביעה בסדר דין מקוצר על סך 133,183 ₪ בגין הזמנת סחורה ושירות מהתובעת כמפורט בטופס ההזמנה שצורף לתביעה. נטען כי שולם על חשבון החוב 3 שיקים דחויים בסך כולל של 41,200 ₪ ולאחר מכן עוד 7 שיקים בסך של 12,500 ₪ כל אחד , אך השטרות חוללו. לפיכך התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 133,183 ₪ שהם סכום קרן בסך של 128,700 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 18/3/13.

2.על בסיס אישורי המסירה המלמדים על המצאת התביעה למבקשים ביום 9/12/14 וביום 17/12/14, באמצעות המבקשת 2 (להלן: "המבקשת") ניתן ביום 22/1/15 פסק דין בהעדר נגד המבקשים.

3.ביום 8/2/15 הגישה התובעת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין כך שיכתב הנתבעים במקום הנתבעת. בקשה זו התקבלה במעמד צד אחד לאור מהות התיקון ופרק הזמן שעבר מאז מתן פסק הדין.

4.ביום 11/3/15 או בסמוך לכך קיבלו המבקשים את פסק הדין. בסמוך לאחר קבלת פסק הדין פנה בנם של המבקשים שרון, שהוא הנתבע מס' 3, לב"כ התובעת וביקש לדעת במה מדובר. לבקשת שרון שלח אליו ב"כ התובעת ביום 12/3/15 באמצעות הפקס מכתב אליו צורף עותק מכתב התביעה ומפסק הדין.

5.ביום 6/5/15 הגישו המבקשים את הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין, אליה צירפו בקשה להארכת מועד. המבקשים טענו כי לא קיבלו את כתב התביעה במועד לו טוענת התובעת אך לא התייחסו במפורט לאישורי המסירה על בסיסם ניתן פסק הדין. המבקשים טענו כי גם לאחר שקיבלו את התביעה ביום 12/3/15 לא הגישו בקשה לביטול פסק הדין שכן סברו לתומם כי מדובר בטעות שתבוא על תיקונה בנקל. המבקשים טוענים כי לא רק שהם לא חייבים דבר לתובעת אלא התובעת הסבה להם נזקים רבים וגבתה מהם תשלומים ביתר. המבקשים מסבירים כי למרבה הצער לא פעלו מהר מספיק לקבלת ייעוץ משפטי כדי שניתן יהיה להגיש את הבקשה במועד הקבוע בדין, שלא היה ידוע להם.

6.לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי המבקש 1 (להלן: "המבקש") ושרון הזמינו מהתובעת ביום 17/3/13 עשר מכולות תמורת 110 אלף ₪ בצירוף מע"מ. נטען כי הזמנת המכולות בוצעה לאחר שהמבקש רכש משאית חדשה לצורך הקמת עסק של השכרת מכולות פינוי. נטען כי התובעת התחייבה לספק שתי מכולות כל חודש ולכל היותר כל חודש וחצי. נטען כי במעמד ביצוע ההזמנה שילם המבקש מקדמה בסך של 10,000 ₪ ומסר שיק עבור המע"מ בגין כל העסקה כמפורט בנספח ג' לכתב התביעה. נטען כי שבוע שבועיים לאחר מכן הגיע מנהל התובעת נאסר לביתם של המבקשים ולקח ללא רשות את השטרות הנזכרים בנספח ה' לכתב התביעה. נטען כי מועד הפרעון של השטר הראשון, 30/4/13 , היה אמור לחול לאחר שהתובעת תספק את שתי המכולות הראשונות. נטען כי סוכם בין הצדדים כי במועד הספקת המכולות יוחזרו השטרות כנגד תשלום סכומם במזומן.

7.המבקשים טוענים כי משקרב מועד פרעון השטר הראשון והתובעת לא סיפקה את המכולות, פנו המבקש ושרון לתובעת בדרישה לקבל את המכולות שלא נענתה. לפיכך ניתנה הוראה לביטול השטרות. המבקשים מסבירים כי השטר הראשון חולל בציון אכ"מ כיוון שהמבקשים היו בטוחים שלא יופקד כיוון שהמכולות לא סופקו והשטרות נלקחו שלא ברשות.

8.המבקשים טוענים כי לאחר מס' חודשים, כאשר חלפו לפחות 5 חודשים ממועד ההזמנה, הודיעה התובעת כי שתי המכולות הראשונות מוכנות. במועד אספקת שתי המכולות, שילמו המבקש ושרון לתובעת 16,000 ₪ במזומן כך שהסכום הכולל ששולם הינו 26 אלף ₪, 4,000 ₪ יותר מהעלות של שתי מכולות. נטען כי בין הצדדים סוכם כי הסכום העודף ישמש כמקדמה עבור המכולות הבאות. בהתאם להסכמה בדבר החזרת שטרות לאחר תשלום במזומן, היה אמור נאסר להחזיר שני שטרות על סך כולל של 25 אלף ₪. נטען כי שטר אחד שמספרו 357 הוחזר והשטר השני לא הוחזר בטענה שהוא אבד. נטען כי כדי להבטיח שטר זה מסר נאסר לידי המבקש שטר של בנו. בדיעבד התברר כי השטר נמשך מחשבון מוגבל. בשלב זה נעלמה התובעת ולא ניתן היה ליצור עימה כל קשר.