תא"ק 59437-08-16 בנק הפועלים בע"מ נ' ע.ע הר תבור בע"מ ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן. התביעה הוגשה בגין יתרת חוב בשני חשבונות: חשבון המבקשת מס' 1, לה ערב המבקש מס' 2, וחשבון פרטי שלו. 

בתחילה הגישו המבקשים בקשת רשות להתגונן ובקשה לגילוי מסמכים, וניתנה החלטתי מיום 5/10/16, בה נדחו הבקשות מחמת העדר פירוט. לפי רשות, שניתנה בהחלטה, הוגש תצהיר משלים.

היום נחקר המבקש נגדית על תצהירו, והגנתו נתבדתה כדלהלן:

גילוי המסמכים.

הטענה לפיה נדרשים למבקשים מסמכים, על מנת לפרט את ההגנה, נתבדתה. למרות שלא ניתנה החלטה על גילוי מסמכים, והמבקשים טוענים כי לא קיבלו כל מסמך נוסף מהמשיב, טען המבקש מס' 2 בתצהיר המשלים כי לא חרג ממסגרת האשראי "כפי שניתן לראות מדף החשבון" (סעיף 5 לתצהיר המשלים), וכי החברה לא חרגה ממסגרת האשראי המוסכמת, כפי שניתן לראות מדף החשבון" (סעיף 9 לתצהיר המשלים). המבקשים ניסו ליישב את האמור עם טענתם בסעיף 11 לתצהיר המשלים ויתר הטענות בעניין המסמכים, אך נתנו הסבר חסר בסיס. המבקשים טענו כי האמור בסעיפים בתצהיר, שצוטטו לעיל, מתייחס לדפי החשבון, שצורפו לכתב התביעה. על כך ייאמרו שני דברים. אם דפי החשבון, שצורפו לכתב התביעה איפשרו העלאת טענות הגנה מסויימות ומדוייקות, לא היה מקום לטעון כי המסמכים חסרים לצורך העלאת טענות ההגנה. שנית, עיון בדפי החשבון, שצורפו לכתב התביעה ומכתבי ההתראה, מלמד כי הם אינם מאמתים את טענות המצהיר. בדפי החשבון לא מוצגת כל מסגרת אשראי, ולהיפך, בנספחים ח' וי"א, דפי חשבון העו"ש, לא מופיע כל נתון מתחת למילים "מסגרת, תוקף המסגרת, סכום המסגרת". בנספחים ז' וי', דפי חשבונות ההלוואות, נכתב במפורש: "מסגרת עו"ש: 0". כלומר שהמבקש לא יכול היה ללמוד את הנטען בתצהירו מכתב התביעה. מכאן נלמד הן כי נתבדתה הטענה לפיה אין בידי המבקשים דפי החשבון, והמסמכים היו מונחים לפניהם, והן כי הטענות אינן נכונות לגופן.

ההגנה.

טענת המבקשים הינה כי המשיב פעל שלא כדין עת העמיד את ההלוואות לפרעון מיידי, מאחר ושני המבקשים בחשבונותיהם לא חרגו ממסגרת האשראי, 20,000 ₪ בחשבון הפרטי ועוד 10,000 ₪ בכרטיס אשראי ו-80,000 ₪ בחשבון הפרטי ו-10,000 ₪ בכרטיס אשראי. עוד טענו המבקשים כי ההלוואות שולמו כסדרן.

כעולה ממכתבי ההתראה מיום 13/6/16, שצורפו לכתב התביעה, והמבקשים לא התייחסו אליהם, מסגרת האשראי בחשבון החברה היתה 50,000 ₪, ובחשבון הפרטי היתה אכן 20,000 ₪. בכל אחד מהחשבונות היתה חריגה, וכעולה מהנספחים בכל אחת מההלוואות נצברו פיגורים, והבנק התרה במבקש לפני ביטול מסגרות האשראי.

נמצא כי טענות המבקש היו חסרות בסיס, מנוגדות למסמכים, שהונחו לפניו טרם עריכת הבקשה, וכפי שהשיב בכנות לשאלה: "ש. איך אתה יודע שהחברה לא חרגה ממסגרת האשראי אם אין לך דפי תנועות? ת. אני לא בטוח שאני יודע שהיא חרגה". המבקש לא הסתיר את מבוכתו בפני השאלה, ולא הצליח גם לענות על השאלה הבאה בעניין דף החשבון ופנה לבא כחו (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 7-12).

המבקש לא ידע להשיב דבר בעניין ההלוואות, סכומי ההחזר החודשיים, לא הכחיש כי החברה, המבקשת מס' 1, מעולם לא נרשמה ברשויות המס ואינה פעילה, לא ידע לומר מתי הפקיד לאחרונה כספים באיזה מהחשבונו, והסביר את חוסר זכרונו בכך שעברה שנה, הוא לא הגיש ערעור על הגבלת החשבון.