תא"ק 58332-05-17 מלכה נ' וקנין

מונחת לפניי בקשה להטלת עיקול במעמד שני צדדים על זכויות המשיב הרשומות בלשכת רישום המקרקעין ביחס לארבעה נכסים. במסגרת הדיון, לנוכח הצהרת המשיב כי אין הוא מחזיק בשני נכסים – דירה בבת ים ( גוש 7120 חלקה 77 תת חלקה 8) ודירה בנתניה (גוש 8274 חלקה 878), הבקשה להטלת עיקול זמני התמקדה במהלך הדיון במעמד הצדדים לעיקול ברישום ביחס לנכס מסחרי ברחוב השיש בנתניה (גוש 8236 חלקה 57) ולדירת מגוריו של המשיב בכפר יונה (גוש 8153 חלקה 91). הבקשה היא לעיקול ברישום עד לסכום התביעה בסך של 500,000 ₪.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

על פי הנטען בבקשה למתן צו עיקול זמני, הלווה המבקש סך של 500,000 ₪ למשיב, עת הסכומים הועברו למשיב בשלוש פעימות במסגרת הסכמי הלוואה שערכו ביניהם ונחתמו. בהסכם הראשון, אשר נחתם ביום 10.4.2016, הלווה המבקש למשיב סך של 200,000 ₪ וזאת באמצעות שיק משוך מחשבון המבקש לפקודת המשיב. המשיב התחייב לפרוע את ההלוואה בתוך 12 חודשים מיום הינתנה ולהשיב את כספי ההלוואה כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן אולם לא פחות מהקרן. על פי ההסכם השני אשר נחתם ביום 16.5.2016, הלווה המבקש סך נוסף של 200,000 ₪ באמצעות שיק משוך מחשבון המבקש לפקודת המשיב תחת אותם תנאי הלוואה. ביום 8.7.2016, נחתם הסכם נוסף ובמסגרתו הלווה המבקש למשיב סך נוסף של 100,000 ₪ וזאת תחת אותם תנאים ובאותו האופן. אין חולק כי המשיב נכון למועד הגשת הבקשה להטלת עיקול זמני, לא עמד בהתחייבויותיו על פי שני הסכמי ההלוואה ולא השיב "ולו שקל אחד מהכספים שקיבל לידיו" (ס"ק (8) לבקשה). הוסכם בין הצדדים כי הואיל ואין בידי המשיב כספים להשבת ההלוואות, ימכור המשיב למבקש מחצית מנכס בבעלותו המצוי ברחוב השיש בנתניה ובתוך כך יקוזזו התמורה ההלוואות. הנכס נשרף והמשיב קיבל כספי ביטוח אולם לא השיב כספים למבקש.

ביום 28.5.2017, דחיתי את הבקשה הואיל ולא שוכנעתי כי המבקש עמד ביסוד ההכבדה המהווה תנאי מצטבר לשם הטלת עיקול זמני. נימוק בטענות שנוגעות להתנהלות המשיב לגבי החיובים המוטלים עליו או באמירות שאמר המשיב למבקש כבעל עניין – אין בהן כדי להקים תשתית ראייתית מספקת לצורך הוצאת צו עיקול זמני על כל הכרוך בו. עצם קיומו של חוב שאיננו משולם איננו מקים עילה לעיקול זמני, שאם כך היה ניתן לעקל באופן אוטומטי עם הגשת תביעה את מלוא הסכום הנתבע. אף אם החוב מבוסס, אין די בכך כדי לאיין את הדרישה לכך שאחד התנאים למתן צו עיקול יהיה יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין. כן ביקשתי כי המבקש יבהיר מדוע בית המשפט נדרש להטיל עיקול במעמד צד אחד בשלב זה ולא לבקש עמדת הצד שכנגד, משלא הוצגה ראיה חיצונית כי ארבעת הנכסים עומדים בימים אלו ממש למכירה.

לאחר קבלת הבהרה, קבעתי בהחלטה מיום 30.5.2017, כי טענה בדבר רצונו של המשיב למכור את הנכס אינה מהווה ראיה חיצונית. עם זאת, שוכנעתי ליתן צו ארעי שלא לבצע דיספוזיציה בנכס ברחוב השיש 24 בנתניה עד למתן החלטה אחרת וביקשתי את תגובת המשיב. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בבקשה למתן צו עיקול וצירף תמלול הקלטה לפיו המשיב מודה בחובו למבקש בפני בתו של המבקש, "כמשיח לפי תומו", וטוען כי אין לו יכולת להשיב את הכספים עקב מצבו הכלכלי ועל כן הוא פועל למכירת הנכס העסקי ובית מגוריו. המבקש הדגיש כי חלק מהנכסים ממושכנים לבנקים למשכנתאות ומשכך קיים קושי ביכולת הפירעון מנכסים אלו. כן העובדה העולה מנסח הטאבו לפיה על נכס של המשיב מוטלת משכנתא ללא הגבלה בסכום יש בה להעיד על הקושי הכלכלי בו מצוי המשיב לרבות בעסקו, משהמשכנתא ללא סכום נרשמת כאשר שווי הנכס נושק לסכום ההלוואות ו/או האשראי אותם קיבל המשיב מהבנק. זאת ועוד. סכום התביעה הוא בעל משקל לעניין מתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, כמו גם הודאת המשיב בחוב.

ביום 11.6.2017 קבעתי בהחלטתי ששוכנעתי על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בשלב זה בקיומה של עילת התביעה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק כ"ח לתקנות הסדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לרבות בקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין וסברתי כי שי מקום להורות עיקול זמני כמבוקש וזאת בכפוף למילוי תנאים שפורטו בהחלטה. עת המבקש מספק את הערבויות והפקדת העירבון, הגיב המשיב בהתאם להחלטתי בדבר הטלת צו ארעי. משכך, קבעתי דיון לפניי. בין לבין, הוגשה בקשת רשות להגן.

הצדדים העידו לפניי. אין חולק בדבר גובה החוב וכי המשיב לא השיב אילו מהכספים למבקש. ברם, המחלוקת היא אך ביחס למועד פירעון החוב. שכן, לשיטת המבקש, על המשיב לעמוד בהסכמים שנחתמו ומשכך חלפו עברו זה מכבר שני מועדי פירעון. לשיטת המשיב, המבקש "מחל" על השבת הכספים במסגרת הסכמי הלוואה חלף רכישת זכויות בנכס המסחרי והוחלפו טיוטות הסכם מכר בין הצדדים אולם הנכס נשרף והמבקש חזר בו מביצוע העסקה. כספי הביטוח הושקעו בשיפוץ הנכס והוסכם בין הצדדים כי הכספים יושבו למבקש, אולם לאחר מכירת הנכס. לשאלת בית המשפט האם על המבקש להמתין עד השבת כספיו "10 שנים" היה ויצליח למכור את הנכס, השיב המשיב שאין הכוונה כי הדבר יימשך לאורך זמן ממושך וכי הוא עומד לפני מכירת הנכס.