תא"ק 57115-12-13 נאות דורית בע"מ נ' מועצה מקומית ריינה

1.ענייננו בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בגדרה תבעה התובעת - חברה המספקת שירותי פינוי אשפה ופסולת, תשלום יתרת חוב שחבה לה הנתבעת בגין שירותים כאמור שסיפקה לה ואשר תמורתם לא שולמה.

2.סכום החוב הנטען בתביעה עומד על סך 1,015,261 ₪ (כולל מע"מ).

3.הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה טענה כי שילמה את חובה לתובעת, וכן טענה להיעדר אישורים מטעם המועצה לחשבונות שצורפו על-ידי התובעת, כנדרש בהסכם בין הצדדים. בהחלטה שניתנה בעניין זה צויין כי הטענה בדבר תשלום מלוא התמורה לתובעת נטענה באופן כוללני וסתמי וכי גזבר המועצה, שתצהירו צורף לבקשה, לא ידע להעיד דבר לעניין זה. אשר לטענה בדבר חוסר באישורים הנדרשים בהסכם, צוין בהחלטה כי מדובר בטענה דחוקה שספק אם יש בה להעמיד הגנה בנתוני המקרה. עם זאת, בהינתן ההלכה הפסוקה לפיה די "בקצה חוט" לצורך מתן רשות לנתבע להתגונן, וטענות גזבר המועצה במהלך חקירתו בדבר הליך הבדיקה הנדרש ביחס לחשבונות, ניתנה רשות להתגונן, אשר הותנתה בנסיבות המקרה ונוכח דלות הטענות, בהפקדה של מרבית סכום התביעה (900,000 ₪). הנתבעת ערערה על החלטה זו ובמסגרת הערעור הופחת סכום ההפקדה לסך 400,000 ₪.

4.לאחר שהופקד הסכום האמור התקיים ההליך לגופו, במסגרתו נשמעו שני עדים מטעם התביעה. מטעם הנתבעת לא הובאו עדויות או ראיות כלשהן.

5.לאחר שלנתבעת נתנו אורכות להגשת סיכומיה, הגישה היא ביום 6.11.16 הודעה לפיה היא מסכימה לקבלת התביעה.

6.המחלוקת שנותרה בין הצדדים הינה ביחס לשיעור החיוב בשכ"ט עו"ד התובעת.

7.התובעת צירפה הסכם שכ"ט בינה לבין עורכי-דינה, לפיו שכה"ט בו התחייבה הוא בשיעור 20% מכל סכום שייפסק ובצירוף סך 10,000 ש"ח. התובעת טוענת כי יש לפסוק במקרה זה את מלוא שכה"ט האמור. לעניין זה מפנה התובעת לפסיקה בדבר פסיקת שכ"ט ריאלי לבעל-דין שזכה בדינו. כן מציינת התובעת את התנהלותה של הנתבעת בהליך, אשר מלכתחילה כפרה בחוב על-אף שאין לה כל הגנה כפי שהוברר היטב בהליך, ואשר זנחה טענותיה רק לאחר שהתובעת נאלצה לנהל הליך משפטי עד תום, לרבות הגשת תצהירים, ישיבת הוכחות והגשת סיכומים.

8. הנתבעת טוענת כי אין הצדקה לחיובה לפי הסכם שכה"ט בין התובעת לעורכי דינה, שהוא בנסיבות מוגזם ולא פרופורציונלי. עוד לטענתה, היא היתה נכונה ועשתה מאמצים רבים להגיע לפשרה בתיק. לעניין זה מציינת הנתבעת כי התובעת פעלה באופן בלתי ראוי, עת הגישה בשלב שלאחר סיכומיה את טיוטת הסכם הפשרה לבית המשפט, בטענה להודאה במסגרתו בחוב, וביקשה מתן פס"ד על בסיסו. הנתבעת מוסיפה וטוענת בדבר מצבה הכספי הקשה, הליכי ההבראה שהיא נתונה בהם ומאמציה להסדיר את מכלול חובותיה. נוכח כל זאת טוענת היא כי לכל היותר יש לפסוק לתובעת שכ"ט עו"ד לפי התעריף המינימאלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין.